רפואת הנפש ורפואת הגוף

מקורות ופירושים נוספים

לדבריי הקשיבה... כי חיים הם למוצאיהם

0. פירשנו שהמילים כי חיים הם למוצאיהם מתייחסות לעצות הספציפיות שנזכרו בקטע זה, המלמדות את האדם איך לשמור על בריאות גופו.

וחז"ל פירשו שהכוונה לתורה כולה, הנותנת בריאות למי שלומד אותה:

1. למוצאיהם = למי שמוצֵא אותם, מהשורש מצא, המציין תוצאה של חיפוש ("למוצאיהם - לשון מציאה"; רש"י). "המוצא חכמות התורה, המה לו לחיים ומרפא לכל בשרו" (מצודות).

2. למוצאיהם = למי שמוצִיא אותם מפיו, מהשורש יצא, כלומר לומד בקול רם: "תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש; לאחר שלש שנים שכח תלמודו... אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא - אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה" (בבלי עירובין נד א), "מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב, שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו. מי גרם לו? על-ידי שלא היו אומרו מפיו" (דברים רבה ח ד).

3. למוצאיהם = למי שמוציא אותם לאחרים (דברים רבה ח ד), כלומר מלמד: "כל הלומד על-מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד" (משנה אבות).

4. למוצאיהם = למי שמְמַצֶּה אותם, מהשורש מצה, כלומר מקיים את כל המצוות שהוא יכול ולומד את כל התורה שהוא יכול, בלי 'לחפף': "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם - למי שממציא אותן, מנין? שנאמר (דברים ח1): כל המצוה , מהו כל המצוה? - עד שתכלה כל המצות " (דברים רבה ח ד).

"אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א9) כי לוית חן הם. חש בראשו - יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך. חש בגרונו - יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך. חש במעיו - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ג8) רפאות תהי לשרך. חש בעצמותיו - יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך. חש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ד22) ולכל בשרו מרפא.   אמר רב יהודה ברבי חייא: בא וראה, שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם; מדת בשר ודם: אדם נותן סם לחבירו - לזה יפה ולזה קשה, אבל הקב"ה אינו כן: נתן תורה לישראל - סם חיים לכל גופו, שנאמר ולכל בשרו מרפא"  (בבלי עירובין נד א).

לפי פירושים אלה, כשאדם עוסק בתורה הוא נעשה בריא יותר, גם אם הוא עוסק בנושאים שאינם קשורים כלל לבריאות הגוף, וגם אם הוא עדיין לא הספיק לקיים את הדברים שלמד! כשאדם עוסק בתורה הוא מתחבר לצד השכלי והרוחני שלו, והדבר נותן לו כוח להתמודד עם כאבים גופניים חומריים. 

ועוד: ע"פ חז"ל, כל מצוה מתרי"ג המצוות מתאימה לאיבר בגוף האדם. ע"פ חכמי הקבלה, נשמתו של האדם מורכבת מאיברים המקבילים לאיברי הגוף, וכשהאדם מקיים מצוה, הוא מתקן את ה"איבר" הנשמתי המתאים: "ועל דרך זה, שס"ה גידים רוחנים של הנפש מתלבשין תוך שס"ה גידים שבגוף, וממשיכין מזון הגופני, שהוא הדם, אל רמ"ח איברי הגוף, עם מזון הרוחני פנימי בתוכו לפרנס רמ"ח איברי הנפש, ואחר הפטירה אין שום חיות נשפע, וגידי הגוף גם כן מתפרקין ומתרקבין כמו רמ"ח האיברים והיו כלא היו." (שערי קדושה א א; וראו גם שם ב ג). 

לפי כל הפירושים עד כאן, המטרה העיקרית של הקטע היא השמירה על בריאות הגוף, ולשם כך יש לשמור גם על כללים של התנהגות תקינה, שהרי בריאות הנפש משפיעה על בריאות הגוף.

5. ואפשר גם לפרש להיפך, שהמטרה העיקרית של הקטע היא השמירה על כללי התנהגות, והקטע מקשר אותם לאיברי גוף כאמצעי זיכרון בלבד. רעיון דומה נמצא בפסוקים אחרים בספר משלי, המלמדים שצריך לכתוב או לקשור את דברי החכמה על איברי גוף שונים, כאמצעי זיכרון:

• משלי ג3: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (פירוט)
• משלי ג21-22: "בְּנִי, אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ; נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה. וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ, וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (פירוט)
• משלי ו20-21: "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ; קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ" (פירוט)
• משלי ז2-3: "שְׁמֹר מצותי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (פירוט)

רבי אלעזר אזכרי (חי לפני כ-400 שנה בצפת) הרחיב את הרעיון וחיבר ספר שלם שנקרא ספר חרדים - ובו רשם את כל מצוות התורה, כאשר הן מסודרות לפי איברי הגוף. הנה כמה דוגמאות למצוות הקשורות לאיברים שנזכרו בפרק זה:

• "מכל משמר נצור לבך": פרק א: מצות עשה מן התורה התלויות בלב: שיאמין שיש אלוה... ליראה אותו... לירא מן המקדש... לאהוב כל איש מישראל... לאהוב את הגר... פרק ב: מצוות לא תעשה התלויות בלב: שלא יעלה על לב שיש אלוה זולת הבורא... שלא יתאוה בלב להשיג ולקנות מכל מה ששייך לחברו... שלא להתגאות... שלא לכעוס...
  
• "עיניך לנוכח יביטו": פרק ד: מצוות התלויות בעיניים: להסתכל בציצית... לבכות על אדם כשר שמת... אסור להסתכל בעריות לשם זנות... ואפילו שלא לשם זנות... שלא להסתכל בעבודה זרה...
  
• "לאמריי הט אזנך": פרק ה: מצוות התלויות באזניים...
• "לזות שפתיים הרחק ממך": פרק ו: מצוות עשה מן התורה התלויות בדיבור בפה וקנה: לכבד את אביו ואמו בדברים... להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה... לברך ברכת המזון...
  
• "הסר ממך עקשות פה": פרק יא: מצוות עשה מן התורה התלויים בפה על-ידי אכילה: לאכול ולשתות בשבת ויום טוב... לאכול כזית מצה בליל ראשון של פסח... אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו...
• "הסר רגלך מרע": פרק יט: מצוות עשה ולא תעשה התלויים ברגליים: לקום מפני אביו ואמו... לקום מפני חכם או זקן... ללוות אדם היוצא לדרך... שלא יצא בשבת מחוץ לשנים עשר מילין...

6. ויש שפירשו שהרעיון העיקרי של הקטע הוא השמירה על איזון (פירוט).

פסוקים דומים ומנוגדים

לעומת הקטע שלנו, המלמד איך לשמור על האיברים, ישנו קטע המתאר אדם שאינו שומר על איבריו, מבחינה גופנית ונפשית (משלי ו12-15):

• "אדם בליעל, איש און; הולך עקשות פה" - בניגוד לפסוק 24 "הסר ממך עקשות פה";
  
• "קורץ בעיניו" - בניגוד לפסוק 25 "עיניך לנוכח יביטו";
• "מולל ברגליו, מורה באצבעותיו" - בניגוד לפסוק 27 "הסר רגלך מרע";
  
• "תהפוכות בלבו - חורש רע בכל עת; מדינים ישלח" - בניגוד לפסוק 23 "מכל משמר נצור ליבך";
• ועונשו יהיה בהתאם: "על כן, פתאום יבוא אידו; פתע ישבר, ואין מרפא" - בניגוד לפסוק 22 "ולכל בשרו מרפא" (פירוט).