לא יאהב לץ הוכח לו, אל חכמים לא ילך

הקבלות

פסוקים נוספים מלמדים שהלץ אינו אוהב לשמוע ביקורת:

• משלי ט8: "אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (פירוט).
• משלי יג1: "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה" (פירוט).

ומצד שני, מי שאוהב לשמוע תוכחות הולך אל החכמים:

• משלי טו31: "אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים - בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין" (פירוט).

ראו גם: איך לאהוב ביקורת?.

"ומי שאינו מכיר בזכות חכמי התורה ומזלזל בהם, הריהו מזלזל בתורת ה', ולא ירא אלהים, והוא עתיד לתבעו ולהענישו, ואוי ואבוי למי ששם רסן דתו ודעתו ביד עולמו, ולא יחשב לאחריתו, ועזב עבודת אלהיו מפני תאות לבו, והפיל נפשו בכליון ואבדון, מתוך חשקו להתעקש ולהתנגד, ויעצם עיניו מראות את האמת, ואוטם אזנו משמוע אותו, כי אלה שנאמר בהם (ישעיהו מג ח): "הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו חדלו להשכיל להטיב", אינם בוחרים להתקרב אל החכמים ולראות את פניהם מתוך שנאה לאמת, וכמו שנאמר לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך, ואוהבי האמת הם הדבקים בחכמים, ובהם נאמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" (ראב"ם על חכם עדיף מנביא).

"ההמונים, כלומר אשר אינם לומדים את התורה, אם היה זה מפני שאין ביכולתם, והם מקבלים הוראת חכמי אנשי דורם ויראי שמים שבהם ועושים על פיהם, הרי דתיותם שלמה, כאומרו (משלי י כא): שפתי צדיק ירעו רבים. ואם אינם עושים כן - אין להם שום התנצלות, ועליהם הוא אומר: לא יאהב לץ הוכח לו, אל חכמים לא ילך" (האמונות והדעות מאמר חמישי פרק ח).

"בחברת אנשי החסד והתורה מעלות רבות יתירות על מעלות היחידות, יארך סיפורם. ואמר החכם (משלי) הולך את חכמים יחכם וגו'. ואמר (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים. ואמר במי שלא התחבר עם אנשי החסד: לא יאהב לץ הוכח לו וגו'. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: קיבוץ לרשעים רע להם ורע לעולם, ולצדיקים טוב להם וטוב לעולם. פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם. ואמרו: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם. ואמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע" (חובות הלבבות שער שמיני).

"ויש אנשים רבים, ימנע מהם אור התשובה, כי הם זכאים וטהורים בעיניהם, ולא יתעשתו על תקון מעשיהם, כי דימו בנפשם שהם מתוקנים, והם חטאים לה' מאד. הלא כתוב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והאנשים ההם, מאשר הם בוזים לדבר עונות, לא ירגישו ולא יבינו למו. או הודע אליהם חטאתם, ונשכח מלבם אחרי כן. והנם כמו החולה שאינו מרגיש בחוליו ולא יחשוב על הרפואה, ויכבד חליו תמיד עד אשר לא יוכל להרפא. ופעמים תהיה נסבה לזאת מקוצר בינתם. כי לא יבאו לדרוש אלהים, ודעת דרכיו לא יחפצון. על כן לא ישקדו על דלתות חכמים ותלמידים. כענין שנאמר לא יאהב לץ הוכח לו, אל חכמים לא ילך" (שערי תשובה ב ח).