איך לאהוב ביקורת?

קוד: ביאור:משלי יב1 בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)

אל: סגלות משלי

משלי יב1: "אֹהֵב מוּסָר -  אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת - בָּעַר"

מי ש אוהב לקבל מוסר (ביקורת) - בוודאי גם אוהב דעת, כי הביקורת תפנה את תשומת ליבו לדברים חדשים שיגדילו את ידיעותיו;   ולעומתי - מי ש שונא תוכחת (ביקורת) לא ילמד דברים חדשים, ויישאר בער (טיפש כבהמה).

סגולות

אחד הדברים המעצבנים בביקורת, שהיא גורמת לנו להרגיש מושפלים - אותו אדם שמותח עלינו ביקורת שם את עצמו מעלינו, ואם חלילה נקבל את דבריו, אנחנו כביכול מסכימים שהוא מעלינו.

הפסוק שלנו מלמד, שההיפך הוא הנכון:

מוסר = מתיחת ביקורת, שמטרתה להסיר תכונות רעות;   "אוהב מוסר - אוהב דעת - אם תראה אדם שנכשל במעשיו בהימשכו אחר תאוותיו, וייטב בעיניו כאשר יוכיחוהו - תדע כי הוא איש דעת, ונפשו מקבלת דברי השכל ובוחרת בדעת, אך התאווה מתגברת עליו להחטיאו. לכן, מאהבתו הדעת, יאהב המוסר, וישפר עליו כאשר יוכיחו אותו, ויקווה כי תעזרהו תוכחת המוכיחים למשול ברוחו ולהתגבר על יצרו" (ר' יונה גירונדי).

ומצד שני: בער = אדם המתנהג כבהמה;   "ושונא תוכחת בער - אחרי אשר ישנא התוכחת, כסיל ובער הוא, ונפשו נמשכת בבחירתה אחרי התאוה, והיא כנפש הבהמה..." (ר' יונה גירונדי).

" מסופר על הגאון מווילנה, שהיה גאון עצום, וזכה לגילוי של מלאכים וכו', ובכל זאת לקח אדם מקרוביו ושילם לו כסף, כדי שכל יום יסתכל על מעשיו וייתן לו מוסר, ויעיר לו הערות על מנת שיוכל לתקן את מעשיו יותר ויותר. אנחנו פטורים מתשלום זה - כולם מעירים לנו בחינם - לא משתלם?!" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ב סיון ה'תשס"ט).

עצות מעשיות לקבלת תוכחות:

הקבלות

פסוקים רבים בספר משלי מלמדים, שצריך לקבל ביקורת בשמחה:

משלי ט8: "אַל תּוֹכַח לֵץ - פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם - וְיֶאֱהָבֶךָּ" : מי ששונא את האנשים המותחים עליו ביקורת הוא לץ, המזלזל בערכה של החכמה; מי שאוהב את האנשים המותחים עליו ביקורת הוא חכם ( פירוט).

משלי ט9: "תֵּן לְחָכָם - וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק - וְיוֹסֶף לֶקַח": כשמותחים ביקורת על אדם חכם, הוא מקשיב ונעשה חכם יותר; כשמודיעים לצדיק שעשה טעות, הוא מתייחס ברצינות ולוקח לתשומת ליבו (פירוט).

משלי ט10: "תְּחִלַּת חָכְמָה - יִרְאַת ה', וְדַעַת קְדֹשִׁים - בִּינָה": אדם מתחיל להיחשב לחכם, רק כאשר יש בו יראת ה', כאשר הוא מודע לנוכחות של ה' וחושש לעבור על דבריו; אדם כזה ישמח תמיד לשמוע דברי ביקורת, שיצילו אותו מעבירות (פירוט).

משלי ט11: "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים": כי בזכותי (בזכות החכמה או בזכות יראת ה') יהיו לך ימים רבים יותר של עשיה חיובית ומשמעותית; תוכל לנצל טוב יותר את שנותיך ולא לבזבז אותם לבטלה.

משלי ט12: "אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא" - כשאתה נוהג כמו חכם, הרווח כולו שלך; וכשאתה נוהג כמו לץ - ההפסד כולו שלך. אין מקום לחשבונות מסוג "אם הוא לא הקשיב לי - גם אני לא הקשיב לו"; כשאתה מקשיב לביקורת, אתה לא עושה טובה לאף אחד אחר - רק לעצמך! (פירוט).

גם בפרק ג נאמר על החכמה, משלי ג15: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ"; בכל ביקורת ישנם דברי חכמה, ויש לקבל אותם בשמחה כמו שקית מלאה בפנינים (פירוט).

ביקורת עשויה גם להציל חיים, כמו שנאמר ב משלי ד13: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל תֶּרֶף! נִצְּרֶהָ, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!" : " החיים שלך וההצלחה שלך תלויים במוסר שנותנים לך. הרי האדם הוא יצור משוחד, משוחד מעצמו ואינו יכול להסתכל מבחוץ על עצמו ולתת ביקורת אמיתית על מעשיו. וזה אסון, כי הוא יכול לעשות טעויות נוראות ולא להבחין כלל. ואם בא אדם ומעיר לך הערה, הרי שזה בגלל שהוא רואה אותך מבחוץ ומבחין בטעות שאתה עושה, תגיד לו תודה! הוא גורם לך לכוון את עצמך לדרך הנכונה " (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ב סיון ה'תשס"ט).

וראו גם משלי יג18: "רֵישׁ וְקָלוֹן פּוֹרֵעַ מוּסָר, וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד" (פירוט).


טיפוסים שאינם מקבלים ביקורת -

רוב הטיפוסים השליליים בספר משלי מתאפיינים בכך שהם אינם אוהבים לקבל ביקורת:

דקויות

"מי שהוא אוהב מוסר במדות, הוא אוהב דעת, כי זה ממה שיישירהו לשלימות המושכלות, ולזה הוא מבואר כי מי שהוא שונא התוכחת, ונפקד ממנו השלימות במדות, הנה הוא בער, כי יפקד ממנו שלימות המושכלות גם כן" (רלב"ג)

מלבי"ם הסביר את ההבדל בין מוסר לבין תוכחה: "התוכחה הוא שמתוכח עמו בראיות השכל ומראה לו מה טוב ומה רע, והמוסר מכריחו לקבל דבריו ע"י עונשין, או שמתירא מפני עונש המיסר או מקצפו וצויו כקטן המתירא מפני הגדול, או שהמיסר מודיע לו עונשי ה' לממרה דבריו. והנה, האוהב תוכחת בודאי אוהב דעת, כי התוכחה בנויה על ראיות השכל והדעת, ואמר פה שגם האוהב מוסר אוהב דעת, כי גם שרשי המוסר בנוים על יראת ה' וידיעת השגחתו וגמולו וענשו שנתבארו ע"י הדעת, ומבואר אצלי שהדעת רובו בנוי על השגת החושים ודברים הברורים בראיית החושים שהם המפורסמות והמקובלות, מה שאירע לדור המבול והפלגה וסדום ומצרים, ואשר עשה לעדת קרח, ואם כן, אוהב דעת.   והשונא מוסר הוא בודאי בער, והיינו איש בלתי מוכן לקבל הדעת, כי גם הילדים ייראו מיראת העונש ויקבלו מוסר מיראה, אבל השונא תוכחת, שהיא בנויה על וכוחי השכל, יש לומר שאינו בער, הודיע לנו כי גם הוא בער וכבהמה יחשב, כי איש הראוי להקרא אדם חי מדבר, כבר מוכן בטבעו לקבל התוכחת, ועל-כל-פנים שלא לשנוא את התוכחה הבאה לפקוח עיני שכלו" (מלבי"ם); ראומוסר - תוכחה.

"האוהב את המוסר הוא אוהב דעת, כי בשמעו את המוסר יקנה דעת, מה שלא שמע מאז; אבל השונא תוכחת הוא בער ושוטה, כי ישאר באולתו" (מצודות).

ראו:

תגובות