זורע עוולה יקצור אוון, ושבט עברתו יכלה

קוד: ביאור:משלי כב8 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כב8: "זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצֹר אָוֶן, וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה"

הזורע (יוזם מפעל של-) עוולה (אי-צדק), צריך לקצור (להרוויח) רק אוון (אין, אפס) - יש להחרים את כל רווחיו;   וכן יש לכלות (לבטל) את השבט (השלטון, המעמד הבכיר) שלו, שהשתמש בו בעברה.

עצות

ניתן ללמוד מהפסוק שני עקרונות לענישה, המתאימים במיוחד לעבירות כלכליות:

זריעה = משל להתחלה של פעולה או פרוייקט חדש;   עוולה = אי צדק, פגיעה במה שמגיע לזולת;   קצירה = משל לאיסוף התוצאות והרווחים מהפרוייקט;  אוון = אין והבל.

זורע עוולה יקצור אוון = מי שמתחיל פרויקט המתבסס על עוול, כגון: מקים מפעל שבאופן שיטתי מלין את שכרם של העובדים או מקים חברה שבאופן שיטתי מרמה את הצרכנים - צריך להרוויח רק אין ואפס, כלומר, להפסיד את כל הרווחים מהפרויקט שלו. לא רק לשלם פיצוי ספציפי למי שנפגע או לשלם קנס ספציפי לפי חומרת העבירה, אלא לאבד את כל הרווחים, כך שהפשע לא ישתלם. זהו עיקרון הענישה הראשון.

שבט = מקל שמכים בו, ומשל לשלטון וסמכות;   עברה = כעס וזעם;   שבט עברתו = המקל שאותו אדם הכה בו את האנשים שעברו על רצונו והכעיסו אותו, כלומר הסמכות שאותו אדם השתמש בה בתקיפות.
 
זורע עוולה... ושבט עברתו יכלה = מי שמתחיל פרויקט המתבסס על עוול, בנוסף לעונש הכספי המוטל עליו, יש לכלות ולאבד את שבט עברתו: יש למנוע ממנו להחזיק בעמדות שיש בהן שלטון וסמכות, כמו להיות מנהל בחברה או פקיד בכיר בממשלה. מי שניצל לרעה את סמכותו צריך לאבד את סמכותו: "שבט חמתו, שרודה בני אדם, כלה והולך לו, לפי שמפסיד את יכולתו" (רש"י). זהו עיקרון הענישה השני.

כמו פסוקים אחרים בספר משלי, גם הפסוק הזה נראה כמתאר גמול אלוהי, אך למעשה אפשר לראות בו עצה לשלטון - לא לאפשר לאנשי עוול ליהנות מתוצאות מעשיהם, ולא לאפשר להם להמשיך ולמשול באחרים. 

תקנת השבים

לפי הפסוק שלנו, אין לתת לגזלן ליהנות מהרווחים של הרכוש שגזל; אולם, חז"ל תיקנו כמה תקנות שמקלות על גזלנים. בין השאר, תיקנו שאדם שגזל שדה, השביח אותה והחזיר אותה לבעליה, רשאי לקבל פיצוי מסויים מבעל השדה: "גזל [שדה] והשביח - שמין לו, וידו על התחתונה: אם השבח יתר על ההוצאה, נוטל ההוצאה בלבד מן הנגזל; ואם ההוצאה יתירה על השבח, אין לו מן ההוצאה אלא שיעור השבח" (רמב"ם, הלכות גזילה ט ה); "היורד לתוך שדה חברו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה הראויה ליטע - אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו ליטעה, ונוטל מבעל השדה. ואם אינה עשויה ליטע - שמין לו וידו על התחתונה" (שם י ד), "היורד לתוך חרבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות, שמין לו וידו על התחתונה" (שם י ט). (לא ברור לי מה הטעם לתקנות אלו, אולי זה משום "תקנת השבים" -  להקל על גזלנים לחזור בתשובה).

אמנם, גם לפי הלכות אלו, הגזלן אינו מרוויח שום דבר, הוא מקבל לכל היותר את מחיר השוק של העבודה שעשה (אם היתה שדה הראויה ליטע), וברוב המקרים הוא מקבל פחות (רק את ההוצאות או אף פחות מכך). כלומר, גם הלכות אלו אינו סותרות את הכלל "זורע עוולה יקצור אוון".