קשה להישאר עשיר

קוד: ביאור:משלי כג4 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל (הגהה: יעל)

אל:

משלי כג4-5: "אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר, מִבִּינָתְךָ חֲדָל. התעוף[הֲתָעִיף] עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם; כְּנֶשֶׁר ועיף[יָעוּף] הַשָּׁמָיִם"

אל תיגע את גופך כדי להתעשר, חדל לאמץ את בינתך בניסיון "לפצח את סודות השוק" ולעשות הון, כי לא תצליח -

/ אם לא תתייגע כדי להעשיר, ואם תחדל ולא תשתמש בבינתך כדי לשמור על העושר שלך, העושר לא יישאר בידך -

דקויות

לפי רוב המפרשים, הקטע ממליץ שלא להשקיע יותר מדי בצבירת עושר - אל תתייגע כדי להיות עשיר. לגבי המשך הפסוק, מבינתך חדל, ישנם פירושים שונים:

1. יש מפרשים שזו הנחיה - חדל לאמץ את בינתך במחשבות על איך להתעשר. לפי זה, הפסוק מלמד שלא כדאי להתאמץ יותר מדי כדי להתעשר, לא בגוף (אל תיגע להעשיר) ולא במחשבה (מבינתך חדל), והסיבה כתובה בפסוק הבא - העושר ממילא עלול ללכת לאיבוד מהר (רמ"ד וואלי ועוד). 

ייתכן שהפסוק מתייחס בפרט לסוחרים בבורסה, המאמצים את מוחם בניסיון "לפצח את סודות השוק", ולחזות לאן הוא יילך. הפסוק רומז, שאין טעם להתאמץ, כי השוק מתעופף ממקום למקום כמו נשר, אי אפשר לחזות לאן יגיע (כמו משלי ל18-19: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וארבע[וְאַרְבָּעָה] לֹא יְדַעְתִּים: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם..." (פירוט)). מסקנה אפשרית היא, שכדאי להיות "משקיע פאסיבי", לבחור מספר מצומצם של נכסים ולהחזיק בהם לאורך זמן, ולא לבזבז אנרגיה במעקב תמידי אחרי השוק.

"המלצת שלמה המלך מספר משלי מוכיחה את עצמה מעת לעת וממשבר למשבר, לנוכח המחזות האימתניים שאנו חוזים בכל קצווי תבל, בעטיים של שיטפונות, הוריקנים, רעידות אדמה ומשברי גלים (צונאמי) שהופכים באחת את סדרי בראשית" (שלמה קפלן http://www.news1.co.il/Archive/003-D-75961-00.html).

2. יש מפרשים שזו פתיחה לנימוק - מתוך תבונתך ושכלך תבין, שכדאי לך לחדול מהמאמץ להתעשר; כי העושר הוא קניין חולף שעלול כל רגע "להתעופף" וללכת לאיבוד: "גם מבלי עצתי, חדל מזה מבינת עצמך, כי מה תועלת במרבית ההון?" (מצודות).

3. יש מפרשים שזו אזהרה - אם תתאמץ יותר מדי להתעשר, תחדל להיות נבון - כי לא יהיה לך זמן לפתח את בינתך: "אל תיגע להעשיר אחר שמצאת מה שיספיק לך, כי זה ימנע לך מבינתך בסבת כלוי זמנך בענין העושר, בהפך המכוון מענין העושר, כי המכוון בו הוא שיהיה בו עזר לאדם אל שיהיה לבו פנוי בבקשת החכמה והבינה" (רלב"ג), "אחר שצוה בל ימשך אחר כח המתאוה לאכילה ולעידון, צוה לבל ימשך אחר קיבוץ העושר, שעל-ידי-כך יעזוב מלהתבונן בתורה, וז"ש אל תיגע להעשיר, שעי"כ תחדל מבינתך, כי לא כל המרבה בסחורה מחכים, ולא מעבר לים היא, כמ"ש חז"ל" (מלבי"ם).

אולם, כל הפירושים הללו לכאורה סותרים את  משלי יג11: "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה" - אדם המתייגע לקבוץ ולאסוף הון, בסופו של דבר הונו ירבה (פירוט). בנוסף, דווקא היגיעה להשיג עושר דורשת, לפעמים, שימוש בכוח הבינה; ייתכן שאדם המתייגע להתעשר דווקא יפתח את כישרונותיו השכליים.

לכן אפשר לפרש, שפסוק 4 אינו המלצה אלא תנאי - "אם לא תיגע להעשיר ותחדל משימוש בבינתך - אז כל עושרך יתעופף ויאבד" (בדומה ל משלי יד7: "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל - וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת" (פירוט), שפירושו "  אם  תלך מנגד לאיש כסיל - לא תדע שפתי דעת"); ע"פ פירוש זה, הפסוק קובע שדווקא כן צריך להתאמץ, לא רק כדי להשיג עושר, אלא גם כדי לשמור עליו שלא יאבד.

הקבלות

חכמי המדרש פירשו פסוק זה כביקורת על בני ראובן ובני גד, שדאגו לעושרם יותר מלילדיהם (ראו במדבר רבה כב ט).

ישנם פסוקים נוספים המלמדים על  חסרונות של עושר.

פסוק 5

- אתה עלול לאבד את כל עושרך כהרף עין - רגע אחד אתה תעפעף (תעצום את עפעפי-) עיניך ולא תסתכל בו, וכשתפקח את עיניך, תראה שכל עושרך איננו;

כי מצב השוק ישתנה מקצה לקצה, הוא כאילו יעשה לעצמו כנפיים ויעוף אל השמיים, כמו נשר שעף למרחקים ארוכים ואי אפשר לעקוב אחריו.

דקויות

מי יעוף לשמים?

1. העושר - הוא אינו מתקיים לאורך זמן, ולכן אין טעם להשקיע בו יותר מדי: "ומה בצע בענין העושר? הנה כמו השיעור המועט מהזמן שתוכל להגיע ראותך בו יסור העושר, כי בקלה שבסבות יסור, ימצאו סבות רבות מעבירות העושר, כי העושר בעצמו יסור ויעשה לו כנפים לעוף בהם מבית העשיר לזולתו, כקלות הנשר לעוף בשמים" (רלב"ג). הפסוק מתאר בצורה ציורית את האבדן המהיר של העושר - אם רק תעיף עיניך, תעפעף ותמצמץ בעיניך, העושר כבר יאבד ואיננו (בדומה לביטוי בלשוננו "כהרף עין"); הוא יעוף לשמים כמו נשר - משל לעוף שאי אפשר לעקוב אחריו, משלי ל18-19: "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָ לֹא יְדַעְתִּיִם. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם..." (פירוט).

2. הבינה - היא עלולה להתעופף וללכת לאיבוד במהירות, אם לא משקיעים בה מספיק: "כי הבינה שלך, צריך אתה שלא להעלים עיניך רגע ממנה, כי הוא דומה כעוף כנף אשר ביד האדם, שברגע יפנה ממנו יעוף למעלה, כן השכלת האדם והתבונה, אם יתעלם ממנו רגע יעוף ממנו, כי אינו מתעורר מעצמו רק ברוב שקידה והשתדלות, וז"ש שאם תעיף עיניך, שתתן העפעף על העין, אז בינתך איננו, כי יעשה לו כנפים לעוף ממך, וכך פירשו חז"ל: 'ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו'" (מלבי"ם).

בפרט, חז"ל פירשו את הפסוק על התורה, כביקורת על בני ישראל שחטאו ואיבדו את התורה: "תורה היתה מן השמים, שנאמר (דברים ד לו) "מן השמים השמיעך את קולו וגו'", כיוון שחטא ישראל במעשה העגל, נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפיים, כנשר יעוף השמים" (מדרש משלי), וכביקורת על דוד שקרא לחוקי התורה "זמירות" (בבלי סוטה לה א).