קוד: ביאור:משלי כג26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כג26: "תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי, וְעֵינֶיךָ
דְּרָכַי תרצנָה[תִּצֹּרְנָה]
"
בני! תן לי ללמד אותך דבר חשוב הקשור למחשבות ליבך, ולהדריך אותך בנצירת עיניך -
משלי כג27: "כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה
"
- כי הרהורי-הלב ומבטי-העיניים עלולים להפיל אותך לשוחה (חפירה) עמוקה - לקשר עם זונה זונה; ולבאר צרה שקשה להיחלץ ממנה - קשר עם נכריה -
משלי כג28: "אַף הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב, וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף
"
- ואל תחשוב שתוכל להתקרב אליה ולא להיכשל, כי הדבר לא תלוי רק בך - גם היא אורבת כמו אדם החוטף אנשים, והיא מוסיפה בוגדים בין בני האדם - איש בוגד באשתו ואישה בבעלה.
החכם מבקש מבנו שישמור על הלב (= מקום המחשבות) ועל העיניים, כי שני אלה הם המתווכים העיקריים בין האדם לבין החטאים, במיוחד חטאים הקשורים לזנות.
1. החכם הולך בדרכי ה', שציווה בתורה:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מצות ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תתורו אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"
וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (בני ישראל נקראים בנים לה').
ואכן, זמן קצר אחרי הציווי של ספר במדבר (במדבר כה), הגיעו בני ישראל לערבות מואב, ונפלו ל"מארב" מתוכנן של נשים מדייניות ומואביות (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על אישי התורה", עמ' 491-493; במדבר רבה י ב).
2. וייתכן שהחכם הוא דוד, והוא מזהיר את שלמה, שאמר:
שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט"
דוד כנראה הכיר את שלמה, וידע שהוא עלול ללכת אחרי עיניו, ולשאת נשים נכריות שיפילו אותו ל"שוחה עמוקה" (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד", עמ' 540-542).
ראו גם: פסוקים נוספים על שמירת העיניים.
1. "זונה - הקרב אל פתח ביתה יילכד בה פתאום - כאשר ייפול האיש
בשוחה אם לא יישמר ממנה...
הנכריה, אף על פי שאינה זונה, היא כמו
באר צרה, שאם יהיה רגיל עמה בשיחה ובהסתכלות בפניה כל יום - יוסיף ליבו להימשך אחריה, ויתחדש בו חשק ורוח זנונים, עד שיתעה וייכשל; וכמי הבאר, שהם נובעים וכל עת שישאבו מהם יתחדשו אחרים, כן מן השיחה יבוא אל המראה, וממנו אל ההרהור, וממנו אל המגע...
"
(ר' יונה).
2. "כי יש שני מקומות בגיהנום: אחד ל'
זונה ', והיא החמדה, שחומד לגדולות ולנפלאות ולהגביה עצמו מאד, ונגדו ערוך המקום הנקרא
שוחה עמוקה; ואחד ל'
נכריה ', והוא היושב בביתו ומרחיב נפשו בתענוגי מעדנים וממלא תאוות גופו, ונגדו ערוך המקום הנקרא
באר צרה
"
(הגאון מווילנה).
3. "הזונה, שהוא יצר המתאוה, דומה
לשוחה עמוקה, שהנלכד שם קשה לצאת ממנו...
והנכריה, שהיא המינות, דומה
כבאר צרה, שהנופל שם יטבע תיכף במים הזידונים וימות, כן הנטבע במינות מת מיתת הנפש ולא ישוב לראות באור החיים
"
(מלבי"ם).
1. "גם האישה הנכריה, אף על פי שאינה רעה כמו הזונה, גם היא כחיה תארוב, אשר לא יידע האדם עת שתמית פתאום, כן לא ישים אל ליבו שייכשל באישה נכריה...
"
(ר' יונה).
2. "לא די שמי שרודף אחר התאוה והחמדה סופו שייפול לשם, אלא שאף היא תארוב עליו תמיד
", כמו שנאמר,
משלי ז12: "פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת, וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה
תֶאֱרֹב
". "כי בעת שיפריש את עצמו מעט מהתורה, היא חוטפתו פתאום להפילו לשחת
"
(הגאון מווילנה).
3. "אף - הוא בחינת הדין הקשה...
"
(רמ"ד וואלי).
אישה זרה נמשלה לשוחה עמוקה גם ב
משלי כב14: "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת, זְעוּם ה' יפול[יִפָּל]
שָׁם
" (פירוט), ובניסוח אחר ב
משלי ט18: "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם,
בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ
".
כמובן גם גברים יכולים להציב שוחה, למשל ב
ירמיהו יח20: "הַיְשֻׁלַּם תַּחַת טוֹבָה רָעָה כִּי כָרוּ
שׁוּחָה לְנַפְשִׁי, זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם
" (פירוט): "רבי אלעזר אמר: שחשדוהו
מזונה; רבי שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו
מאשת איש
"
(בבלי בבא קמא טז:).
כך גם ב
משלי כט5: "גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ - רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו
" (פירוט).
1. באר שנתקעים בה ואי אפשר לזוז בתוכה כי היא לא מספיק רחבה.
2. באר ש"שואבים" ממנה רק צרות (רמ"ד וואלי).
3. באר שהיא ניגוד אל מקור מים חיים,
ירמיהו ב13: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם
בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם
"
(רמ"ד וואלי).
"תנה בני לבך לי. שלא תהיה כוונתך ורצונך כי אם לקנין השלימות,
ועיניך תצרנה דרכי, אשר העירותיך אליהם בזה הספר להרחיק התאוות הגשמיות ולכוון
בשלימות השכל. ולפי שהתאווה אשר ימשך האדם יותר להם הם הזנות ושתיית היין, הזהיר בהם יותר להתרחק מהם; ואמר להרחיק מהזונה
כי שוחה עמוקה
זונה וגו':
אף היא. שהיא
תארוב לאדם להמיתו כאיש
חטף, וזה תעשה במרמה בשתקרא לו לזנות עמה ולא יהיה נשמר ממנה ותמית אותו,
ותוסיף בחברתה
בוגדים באדם יתחברו
עמה להרוג האנשים אשר תפילם ברשת הפתוי לבא אליה, וזה מפורסם מענינה היום,
כי היא תתחבר עם הרוצחים ותביא האנשים בפתויה לבא במקום אשר יפלו שם ביד
הרוצחים
"
(רלב"ג).
"תנה בני לבך לי, מבאר איך יהיה זה, שהוא ע"י
שתתן לי לבך, שהלב מציין שימשלו חקי החכמה בלבו, ושלא ימשלו בו ספיקות המינות וההכחשות, בענין שחקי החכמה יהיו חקוקים וכתובים על לבו תמיד ולא ימצא בו ענין אחר,
ועיניך דרכי תצרנה, העינים מציינים את התאוות וציורים הרעים שיסודם על החושים, כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, שהעינים יצורו דרכי ה', ולא יתפעלו מתאוות העוה"ז וחמדת
היצר.
כי
שוחה. נגד מ"ש ועיניך דרכי תצורנה, אמר כי
הזונה שהוא יצר המתאוה. דומה
לשוחה עמוקה שהנלכד שם קשה לצאת ממנו, ונגד מ"ש תנה בני לבך לי אמר כי
הנכריה שהיא המינות, דומה
כבאר צרה שהנופל שם יטבע תיכף במים הזידונים וימות, כן הנטבע במינות מת מיתת הנפש ולא ישוב לראות באור
החיים.
אף
היא, ר"ל הזונה
תארב כחתף, כי תחתוף פתאום את אשר יעלה רוח התאוה על לבו ותלכדנו ברשתה, שאם היה שם על לבו היה נזהר ממנה אבל היא תחתפנו פתאום,
והנכריה שהיא המינות
תוסיף בוגדים באדם, כי היא תציע טענות מינות וכפירה לצוד רבים לבגוד בה'
"
(מלבי"ם)
"אף היא כחתף - פתאום
ובוגדים באדם תוסיף - מרבה בישראל בוגדים לה'
"
(רש"י)
"כשתמסור לבך להש"י אז יהיה אצלך עבודת הש"י עיקר וכל דברי עולם הזה טפלים לזה. על דרך משל: עשיר, שיש לו בן הגון וחכם, ומשיא אותו אשה לפי כבודו, ובשעת שהכין צרכי
הנישואין ויטעום מהמאכלים שהכין, מאת טעמו מהמאכל יזכור שמחת בנו, והטעימה
אצלו טפילה
"
(מי השילוח על בראשית א א).
וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה"
וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תחוס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם"
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִּתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ
חֵטְא. נָתוֹן תִתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (פירוט)
וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ"
בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה"
הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת
אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם. וְלֹא
נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָּוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת איביך[אֹיִבְךָ] בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל"
וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתוֹ וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ"
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים"
וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מצותי וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי"
וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל"
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (פירוט)
וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו"
וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה וּלְבַב נִמְהָרִים יָבִין לָדָעַת וּלְשׁוֹן עִלְּגִים תְּמַהֵר לְדַבֵּר צָחוֹת"
מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים"
לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם"
שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ"
שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ"
כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך ועל העשק ועל המרוצה לעשות"
וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם"
ויאמר אלי ה' בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר אני מדבר אתך לכל חקות בית ה' ולכל תורתו ושמת לבך למבוא הבית בכל מוצאי המקדש"
עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אֱלֹהָי הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת"
פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים" (פירוט)
בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי צרופה[צָרְפָה] כִלְיוֹתַי וְלִבִּי כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ"
נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו" (פירוט)
לבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי"
אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי לֹא אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל עֲשֹׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי לֹא יִדְבַּק בִּי"
לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי רָע לֹא אֵדָע מלושני[מְלָשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא
אוּכָל. עֵינַי
בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי"
הַט לִבִּי אֶל עדותיך וְאַל אֶל בָּצַע הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי"
שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני"
מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך"
לבבתני אחתי כלה לבבתיני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך"