גם אלה לחכמים - הכר פנים במשפט בל טוב

קוד: ביאור:משלי כד23 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כד23: "גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים: הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט, בַּל טוֹב"

גם משלים אלה (מכאן עד סוף הפרק) שייכים לחכמים אחרים, שאני (שלמה) ציטטתי ושילבתי בספרי:

כשהשופט מכיר את פניו של הנאשם במשפט, וכתוצאה מכך נותן לו יחס מיוחד, זה מעשה לא טוב, אשר מבלה (משחית ומקלקל) את הטוב מהארץ -

הקבלות

1. הביטוי גם אלה לחכמים נראה ככותרת לקטע של משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בספרו: "עד הנה הם משלי שלמה, ומכאן עד סוף הפרק הוא מלוקט מדברי חכמים אחרים" (מלבי"ם).

המילה גם משמעה בנוסף לקובץ של משלי חכמים אחרים שנזכר לפני כן - אולי הכוונה למשלים החל מ משלי כב17: "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים..." (הגאון מווילנה).

מדוע חשוב להדגיש, דווקא בפסוק זה, שהוא שייך לחכמים אחרים? מעבר לחובה להגיד דבר בשם אומרו, ייתכן שיש כאן הדגשה, שהפסוק מדבר מצד החכמה ולא מצד התורה או הנבואה:

• מצד התורה, הכרת פנים במשפט היא לא רק "בל טוב", אלא רע מאד, איסור חמור הדומה לשוחד, דברים א17: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן" (פירוט), דברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד";
• גם מצד הנבואה, הכרת פנים היא איסור חמור הדומה לחטאת סדום, ישעיהו ג9: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ...".

אולם, החכמה בוחנת את הכרת הפנים מהצד המעשי - תועלת לעומת נזק.

הכרת פנים משמעה הפליה לטובה של אדם מוכר. בהכרת פנים אכן ישנה תועלת כלשהי - כשהשופט נותן יחס מועדף לנאשם שהוא מכיר אישית, הוא מחזק בכך את ערכי החברוּת,  ייתכן שהוא מחזיר לו טובה על טובה שעשה לו בעבר, וכו'; אבל, לעומת התועלת שבסיוע לחבר, ישנו נזק שבפגיעה בכלל הציבור, כמו שנאמר בפסוק הבא, משלי כד24: "אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה', יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים" (פירוט).

השופט צריך תמיד לחשוב: האם אני בעד היחיד או בעד הציבור? האם, כדי לזכות בברכתו של חבר רשע, כדאי לספוג את קללתו של הציבור כולו?

- אמנם, ביטוי דומה נאמר ב משלי כח21: "הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב, וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר" (פירוט), וב משלי יח5: "שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב, לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט" (פירוט), ושם לא נזכרו חכמה או חכמים. 

2. ויש מפרשים, שהביטוי גם אלה לחכמים משמעו, "כל הדברים שבענין שלמטה אמורים לחכמים היושבים בדין, שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב" (רש"י, וכן רלב"ג), כלומר, להדגיש שגם לחכמים אסור להכיר פנים במשפט, כדברי התורה על השוחד, דברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (פירוט).

דקויות

בל טוב -

1. יש מפרשים בל כמו לא: להכיר פנים במשפט זה לא טוב (בלשון המעטה), כלומר: רע.

2. ויש מפרשים בל כמו בלל, בלבל, בילע והשחית: "יופסק הטוב מן העולם, ובל יהיה טוב בעולם, וכמו שאמרו בגמרא: משרבו מכירי פנים במשפט, בטל עול מלכות שמים, ונתנו עליהם עול מלכי אומות העולם" (הגאון מווילנה, ודומה לזה רמ"ד וואלי).