קוד: ביאור:משלי לא10 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי לא10: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא? וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ
"
האם יש מישהו שיכול למצוא אשת חיל?! הרי מכרה (מכורתה, מקום הולדתה) רחוק יותר מהפנינים אשר בקרקעית הים!
/ מי שימצא אשת חיל, בת זוג חכמה ומוכשרת, לא ימכור אותה, לא יוותר עליה גם בעד הפנינים היקרות ביותר.
אשת חיל = אישה חרוצה ומוכשרת, היודעת לנהל בית ורכוש; מעלותיה של אשת חיל מפורטות בהמשך הפרק.
1.
מכרה מלשון
מכורה, מולדת או ארץ מגורים, כמו
יחזקאל טז3: "מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי
",
בראשית מט5: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס
מְכֵרֹתֵיהֶם
"
(ע"פ אונקלוס, רש"י, אבן עזרא, רד"ק). לפי זה,
ורחוק מפנינים מכרה = מקום מגוריה של "אשת חיל" רחוק יותר ממקום הימצאותן של הפנינים (הנמצאות בקרקעית הים), כלומר קשה מאד למצוא אשה כזאת
(ראיתי ב'דעת מקרא' בהערה). פירוש זה מתיישב עם המילה
רחוק - מרחק פיסי.
לפי זה, המסר של הפסוק מכוון לרווק, ואומר לו: אל תנסה לחפש אישה מושלמת, שיש לה כל המעלות המפורטות בהמשך הפרק, כי אישה כזאת רחוקה יותר מפנינים (וכמו הבדיחה הידועה על רווק שאמר "אני רוצה אשה יפה וחכמה", ואמרו לו "אבל החוק אוסר על ביגמיה"...); אם מצאת אישה שיש בה חלק מהמעלות - קח אותה ושמח בחלקך. מסר זו נכון כמובן גם לרווקה, וכדברי הפתגם העממי: "המצוי - אינו רצוי; הרצוי - אינו מצוי; הרצוי והמצוי - כבר נשוי...".
2. מכרה מלשון
מכירה, קניין: "אם היו רוצים
למכרה, אז שוויה רחוק משל שווי הפנינים, כי היא שוותה יותר; והוא עניין מליצה
"
(מצודת דוד).
לפי זה, המסר של הפסוק מכוון לנשוי, שכבר יש לו אשת חיל,
משלי יב4: "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ
" (פירוט), ואומר לו: אל
תמכור את
אשת החיל שלך תמורת כל הון שבעולם! אם לבת-זוגך יש חלק מהמעלות
המפורטות בהמשך הפרק, שמור עליה היטב והשקע בה ואל תוותר עליה, כמו שלא היית מוותר על פנינים יקרות ונדירות, ויותר מכך.
שילוב של שני הרעיונות נמצא בתרגום לאנגלית: "A man who has found a vigorous wife has found a rare treasure, brought from distant shores.
"
(תרגום רונאלד קנוקס).
הפסוק שלנו שואל מי ימצא?, שאלת תמיהה, כביכול אף אחד לא יכול למצוא אשת חיל, היא נדירה יותר מפנינים.
אולם, אשת חיל נזכרה כדבר ממשי ומציאותי ב
משלי יב4: "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה
" (פירוט); יש אף אישה ממשית שנקראה אשת חיל,
רות ג11: "וְעַתָּה, בִּתִּי, אַל תִּירְאִי, כָּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כֹּל שַׁעַר עַמִּי כִּי
אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ
"; מעבר לכך, בהמשך הפרק שלנו נאמר,
משלי לא29: "
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל
" (פירוט), כלומר, אשת חיל היא בכלל לא דבר נדיר - יש הרבה כאלו!
לענ"ד, מילת המפתח כאן היא ימצא. אף אישה לא נולדת אשת חיל; ולכן, איש שינסה לחפש בת-זוג שהיא כבר אשת חיל, שיש בה כל המעלות המפורטות בהמשך הפרק, הסיכוי שימצא אחת כזאת קטן יותר מהסיכוי שימצא פנינים באמצע הרחוב.
אולם, איש שמשקיע באשתו ומטפח אותה בחכמה, יכול להפוך אותה לאשת חיל, עד שתהיה
עטרת בעלה,
ותעלה על כולנה, והוא יוכל לבטוח בה,
משלי לֹא11: "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר
" (פירוט).
אם כך, פסוק 10 מדבר על הרווקות ועל תחילת הנישואין, שאז כמעט בלתי אפשרי למצוא אשת חיל, "ורחוק מפנינים מכרה "; ופסוק 29 מדבר אחרי שנים רבות של נישואין והשקעה הדדית בזוגיות, שאז " רבות בנות עשו חיל ".
אותו ביטוי שנאמר בפסוקנו על האישה, נאמר בפסוק אחר על האיש,
משלי כ6: "רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים
מִי יִמְצָא?
" (פירוט). כמו שקשה לאיש למצוא
אשת חיל שאפשר לבטוח בה, כך קשה לאשה למצוא
איש אמונים שאפשר לבטוח בו; וכמו שהאיש צריך להשקיע עד שיהפוך את אשתו לאשת חיל, כך גם האשה צריכה להשקיע עד שתהפוך את בעלה לאיש אמונים.
בפסוק אחר נאמר,
קהלת ז28: "אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי
וְלֹא מָצָאתִי: אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי,
וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה
לֹא מָצָאתִי
": שלמה לקח אלף נשים, במטרה למצוא אחת מהן שתהיה אשת חיל, אולם הוא לא מצא. כמובן, מי שיש לו אלף נשים אינו נאמן לאף אחת מהן ואינו יכול להשקיע כראוי באף אחת מהן; אילו היה לוקח רק אחת, ייתכן שהיה מוצא. כך אמרה לו אימו בתחילת הפרק,
משלי לא3: "אַל תִּתֵּן
לַנָּשִׁים חֵילֶךָ
" (פירוט) - אל תפזר את חילך (כוחך ורכושך) בין נשים רבות; היה נאמן לאישה אחת ועשה אותה ל
אשת חיל.
1. מעבר לפירוש הכללי המתאים לכל דור, ניתן לפרש שהשיר נכתב על אישה מסויימת - רות המואביה, שנקראה אשת חיל,
רות ג11: "וְעַתָּה, בִּתִּי, אַל תִּירְאִי, כָּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כֹּל שַׁעַר עַמִּי כִּי
אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ
".
ייתכן ששלמה המלך רצה לסיים את ספרו בדברי שבח לרות, אמה הגדולה של שושלת המלוכה ששלמה הוא חלק ממנה.
בפסוקים הקודמים (פסוקים 1-9) הובאו דברי מוסר שאמרה אמו של המלך כתוכחה
לבנה. ייתכן שהאם היא רות והבן הוא שלמה (בן = צאצא). דברי השבח הנאמרים
כאן באים ללמד ששלמה קיבל את תוכחתה באהבה, כמו שנאמר "הוכח לחכם - ויאהבך
".
אשת חיל מי ימצא - כמו ב
קהלת ז28: "אשר עוד בקשה נפשי
ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי
ואשה בכל אלה
לא מצאתי
": "אמו של החכם הזה, הכשרה וההגונה,
היתה דוגמתה [של השכינה הקדושה] למטה. ומאלף נשים שהיו לו לשלמה המלך, לא
מצא אחת כמותה
"
(רמ"ד ואלי).
לכאורה נראה תמוה שהכתוב משוה אישה לחפץ דומם,
פנינים. אולם, גם החכמה, שכל ספר משלי משבח ומהלל אותה, נמשלה לפנינים:
רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר, וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה מִפְּנִינִים"
יְקָרָה הִיא מפניים[מִפְּנִינִים] , וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ"
כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (פירוט)
על אשת חיל נאמר
מי ימצא? וגם על החכמה,
קהלת ז24: "רחוק מה שהיה ועמק עמק,
מי ימצאנו
"
ההקבלה מלמדת, שמי שרוצה אשת חיל צריך להתאמץ וללמוד ולהשקיע, כמו כדי להשיג חכמה.
מעבר לכך, מי שכבר יש לו אשת חיל צריך לכבד את אשתו מאד, כי ערכה רב כערכה של החכמה הרוחנית הנעלה.
בעקבות ההקבלה שבין אשת חיל לבין חכמה, יש שפירשו שהפסוק מדבר על החכמה, וכל הדברים שנאמרו בהמשך הפרק על אשת חיל הם משל למעלותיה של החכמה האמיתית (ראו רש"י בסוף הפרק, הגאון מווילנה).
בדומה לכך, יש שפירשו שהוא משל לגוף החומרי כאשר הוא משרת את הנפש בנאמנות (רמב"ם במורה נבוכים, רלב"ג), או לנפש החומרית (מלבי"ם), או לנפש המשכלת (מצודת דוד בסוף הפרק), או לשכינה הקדושה (רמ"ד ואלי).