מאת: אראל
נכתב ב: 06:14:47 17.09.2024, כתוספת/תגובה ל: נקמ
השורש
נקם והמילה
נקמה מוכרים לנו גם בלשון ימינו, ועניינם פגיעה באדם שפגע בנו. אולם בניגוד לענישה רגילה, שמטרתה לייסר את הפוגע ולפצות את הנפגע, לנקמה יש מטרה נוספת: להשפיל את הפוגע ע"י פגיעה גלויה ופומבית: "
נקמה הינה יותר מהדרישה לצדק בלבד. נקמה היא דרישה לצדק עז, הנעשה בפרסום ובכח, באופן שהכל רואים את גודל העונש ורמת חומרתו
"
(
דניאל בלס, הידברות) . כך ניתן לפרש רבים מהפסוקים שבהם נזכרת נקמה:
וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ - נָקֹם יִנָּקֵם" ( פירוט): דווקא על ההורג את עבדו נאמרה נקמה, כי העבד הוא מושפל, והכאת העבד נבעה מגאווה של האדון, ולכן יש להשפילו ע"י נקמה פומבית.
נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים, אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" - דווקא על המדיינים נאמרה נקמה, כי המעשה שלהם בפעור גרם השפלה גדולה לישראל, שהתפתו לזנות עם בנות מדיין ולעבוד עבודה זרה.
לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ; כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" - ה' ינקום את נקמת עם ישראל, כשיראה שהאויבים משפילים אותם. וכן דברים לב41: "
אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי, אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם", דברים לב43: "
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם , וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן 'אִם תַּעֲשׂוּן כָּזֹאת, כִּי אִם נִקַּמְתִּי בָכֶם וְאַחַר אֶחְדָּל'" - עיקר תפקידו של שמשון היה לנקום בפלשתים הגאים, שהשפילו את ישראל, והוא עשה זאת בפירסום רב. וכן שופטים טז28: "
וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר 'ד' ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים'".
יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי ה' מִמֶּךָּ; וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ" - דוד הושפל ונרדף ע"י שאול, אבל לא נקם בעצמו, אלא רק התפלל שה' ינקום בו.
וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ, וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי ה' מִיַּד אִיזָבֶל" - הנביא שלח את יהוא לנקום בבית אחאב בפומבי, כנקמה על הרג הנביאים והשפלת כבוד עובדי ה' בימיו.
תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ, נָקָם אֶקָּח וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם" - הנקמה מתבטאת בגרימת חרפה וביזיון לאויב.
אַתָּה יָדַעְתָּ ה', זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי; אַל לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי, דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה" - ירמיהו סבל חרפה ובזיון מרודפיו, ולכן התפלל לה' שינקום בהם בגלוי.
קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל, לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת ה' אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ" - נקמת ה' בבבל מתפרסמת בכל העולם ומגיעה עד ציון.
לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת" - הנקמה בעיר הדמים תהיה גלויה לאורך זמן - דמה יישאר שפוך על הסלע ולא יתכסה.
וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי וְכַחֲמָתִי, וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי נְאֻם ד' ה'" - הנקמה באדום תהיה גלויה וידועה.
כֹּה אָמַר ד' ה' יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם... וְעָשִׂיתִי בָּם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה; וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם" - הנקמה תהיה גלויה, ותגרום לגויים לדעת את ה'.
מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" - האויב מחרף ומגדף וגם מתנקם בפומבי, והכל כדי להשפיל אותנו.
יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם , פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע" ( פירוט) - הצדיק שמח כשהוא רואה את הנקמה הפומבית.
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱ?לֹהֵיהֶם? יִוָּדַע בגיים[בַּגּוֹיִם] לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" - אנחנו מתפללים שהנקמה ברוצחינו תיוודע לכל הגויים.
אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע" - הפרק כולו מדבר על הגויים המתגאים בהצלחתם ובנצחונם (ראו מבנה תהלים צד); הפרק פותח בקריאה לנקמה, שתשפיל את גאוותם.
לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם, תּוֹכֵחֹת בַּל אֻמִּים...
לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב,
הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּ יָהּ" ( פירוט) - הנקמה בגויים היא, שמעמידים אותם למשפט פומבי; זה מביא השפלה לגויים והדר לחסידים.
כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר, וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם" ( פירוט) - הבעל הנבגד מרגיש מושפל, ולכן נוקם בנואף בגלוי וללא רחמים.
פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת היהודיים[הַיְּהוּדִים] עתודים[עֲתִידִים] לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם" ( פירוט) - מודגש שהנקמה היא גלויה ופומבית.
מצד שני, נאמר ב
ויקרא יט18: "
לֹא
תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'
" (
פירוט): גם אם צריך להעניש את הזולת, יש לעשות זאת בצנעה ותוך שמירה על כבודו - לא לנקום בפומבי בצורה משפילה.
וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב"
וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל ה' עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ ה' נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן"
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לֶחֶם"
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים" ( פירוט)
וַיָּבִאוּ אֶת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וַיִּתֵּן ה' לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נְקָמוֹת הַיּוֹם הַזֶּה מִשָּׁאוּל וּמִזַּרְעוֹ"
הָאֵל הַנֹּתֵן נְקָמֹת לִי וּמוֹרִיד עַמִּים תַּחְתֵּנִי"
לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי" ( פירוט)
כִּי יוֹם נָקָם לה', שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן"
אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב חִזְקוּ אַל תִּירָאוּ, הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם נָקָם יָבוֹא; גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם"
וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ, וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה"
לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לה' וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ, לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים"
כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי, וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה"
הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד נְאֻם ה', וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?"
הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקֹד נְאֻם ה' אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?"
הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם ה' אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?"
וה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי"
כִּי שָׁמַעְתִּי דִּבַּת רַבִּים מָגוֹר מִסָּבִיב 'הַגִּידוּ וְנַגִּידֶנּוּ כֹּל אֱנוֹשׁ שְׁלוֹמִי שֹׁמְרֵי צַלְעִי, אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ וְנִקְחָה נִקְמָתֵנוּ מִמֶּנּוּ'"
וה' צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב, אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי"
וְהַיּוֹם הַהוּא לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ צָפוֹן אֶל נְהַר פְּרָת"
הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב נָתְנָה יָדָהּ נָפְלוּ אשויתיה[אָשְׁיוֹתֶיהָ] נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ כִּי נִקְמַת ה' הִיא הִנָּקְמוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ"
נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ אַל תִּדַּמּוּ בעונה כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לָהּ' גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ"
הָבֵרוּ הַחִצִּים מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ מַלְכֵי מָדַי כִּי עַל בָּבֶל מְזִמָּתוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ כִּי נִקְמַת ה' הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ"
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ"
כֹּה אָמַר ד' ה' 'יַעַן עֲשׂוֹת אֱדוֹם בִּנְקֹם נָקָם לְבֵית יְהוּדָה וַיֶּאְשְׁמוּ אָשׁוֹם וְנִקְּמוּ בָהֶם'"
וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ"
אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם ה' נֹקֵם ה' וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו"
מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" ( פירוט)
הָאֵל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי, וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי"
ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם, אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם" ( פירוט)
רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם, כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי"