יולד כסיל לתוגה לו, ולא ישמח אבי נבל

פסוקים רבים בספר משלי מדברים על בן כסיל (ראו בן כסיל), אולם הפסוק שלנו מיוחד ומדבר על יולד כסיל. לפי זה דרשו, שהפסוק מדבר על תהליך היצירה של הולד: "אב שלא קידש את עצמו בשעת תשמיש, ולא כיוון אלא להנאה הגופנית הבהמית... מושך נשמה גרועה, שיהיה הבן על-ידה כסיל או נבל, כי מושכין נשמה מלמעלה אל הבן כפי כוונת הוריו בשעת תשמיש..." (ע"פ רמ"ד ואלי).

הסבר זה מאפשר ליישב את הסתירה-לכאורה בין הפסוק שלנו לבין דברי הנביא, יחזקאל יח20: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת, בֵּן לֹא יִשָּׂא בּעֲוֹן הָאָב וְאָב לֹא יִשָּׂא בּעֲוֹן הַבֵּן":

הנביא יחזקאל דיבר על בן פריץ, יחזקאל יח10: "וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה", והכתוב שלנו מדבר על בן נבל, "כי הפריץ - אפשר שהוא כך מפני שארח לחברה עם פועלי אוון ואנשי רשע, ואם יפרוש מחברתם - יעזוב את פריצותו, אבל הנבל - הוא מן התשמיש המנוול, שגרם המשכה של נשמה גרועה" (רמ"ד ואלי).

ראו גם: כסיל = השונא דעת, נבל = ברברי, גס, חייתי, חסר דרך-ארץ.