את פני מבין חכמה, ועיני כסיל בקצה ארץ

ניתן לפרש את המשפט ועיני כסיל בקצה ארץ בשתי דרכים - על הקצה הרחוק או הקצה הקרוב:

הקצה הרחוק

1. קצה ארץ הוא הגבול,  כמו בשמות טז35: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה... עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן" ובבמדבר לג37: "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם".   לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים ליד הגבול, כלומר מאשים את המצב הבטחוני בכך שאינו לומד או אינו עושה.

2. קצה ארץ הוא גם האופק, המקום שממנו נראים העננים עולים,  ירמיהו י13: "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה ארץ[הָאָרֶץ] , בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו".   לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל מחפש תירוצים בעננים - מאשים את מזג האויר.    או: הכסיל מתעלם מהעובדות ומרחף בעננים העולים מקצה הארץ.

3. בדרך משל, קצה ארץ הוא הקצה העליון של השלטון בארץ, המקום שבו נמצאים הנשיאים (אחד מפירושי חז"ל על במדבר יא1: "וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" הוא "בקצינים שבמחנה"). לפי זה, ועיני כסיל בקצה הארץ = הכסיל מאשים את השלטון, את הממשלה שאינה משקיעה מספיק בחינוך. ייתכן שהוא צודק והממשלה באמת אשמה, אך זה לא צריך למנוע ממנו לעשות כמיטב יכולתו כדי ללמוד או לקיים מצוות במסגרת התנאים הקיימים.

4. קצה ארץ יכול להיות גם הקצה המרוחק של "ארץ החכמה". לפי זה, ועיני כסיל בקצה ארץ = הכסיל תמיד מסתכל על הנושאים הרחוקים שעדיין לא התחיל ללמוד, וכשהוא רואה כמה יש לו ללמוד, הוא מתייאש ואומר: "אין החכמה מצויה לפני, כי רחוקה היא ממני. איך אוכל לשנות סדר נזיקין שהוא ל' פרקים? מסכת כלים ל' פרקים? מסכת שבת כ"ד פרקים?"  (רש"י), "עיניו לקצוי ארץ - בעת יתחיל ללמוד, עיניו ייחלו לסיים הש"ס או המסכת" (הגר"א). אבל המבין מסתכל רק על החכמה שלפניו: "אבל לחכם הוא דבר קל: היום שונה שני פרקים ומחר שנים, ואומר: "כך עשו אותן שהיו לפני מעולם!"" (רש"י), "המבין אינו רואה לקפוץ, אלא מבין מה שלפניו" (הגר"א).

הקצה הקרוב

5. המבין מוכן לשים לפניו, ללמוד, כל דבר חכמה, לא משנה מי אמר אותו - "שמע האמת ממי שאמרה"; אבל הכסיל מסתכל בקצה ארץ, הוא לומד רק דברים שמגיעים מחכמים שנמצאים בקצה אחד של הקשת הפוליטית - רק חכמים מהזרם שלו ומהשקפת העולם שלו.

6. המבין רואה לפניו את כל החכמה במבט-על; הוא רואה גם את הפרטים וגם את המשמעות הכללית שלהם. אבל הכסיל נותן את עיניו בקצה אחד, בחלק אחד מהחכמה, באותו חלק שמתאים לדעותיו ורצונותיו, ומתעלם מחלקים אחרים שלה.

הכסיל תופס את החכמה בצורה קיצונית של שחור או לבן, הוא לא מסוגל לקלוט שלחכמה ישנם כמה קצוות ויש גם גוונים בין הקצוות  (ע"פ גליה).

שמים - ים - ארץ

בספר דברים נאמר על התורה:

דברים ל12: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא, לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה";

דברים ל13: "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא, לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָּנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה";

הפסוק שלנו משלים את ה"שלישיה" ומלמד, שהתורה גם לא נמצאת "בִּקְצֵה אָרֶץ". אין צורך ללכת לקצה השמים, לקצה הים או לקצה היבשה כדי ללמוד חכמה; החכמה נמצאת קרובה אלינו:

דברים ל14: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".

גם בספר קהלת נאמר שהחכם רואה את מה שלפניו, קהלת ב14: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ...": החכם הולך אחרי העובדות, והכסיל שקוע בחלומות ודמיונות (פירוט).

המבין - היודע לחשוב ולהסיק מסקנות - יכול תמיד לפתח דברי חכמה, ללמד את עצמו ואת הזולת; אולם החכם - היודע ללמוד וללמד - לא תמיד יודע להסיק מסקנות בתבונה; התבונה היא כשרון מתקדם יותר מהחכמה.