שיקוי האהבה - הבלגה

למי מכוון הפסוק?

ניתן לפרש את הפסוק כמכוון לנפגע או לפוגע:

1. לנפגע - אם תתעלם מפשעו של הזולת, תגדיל את האהבה ביניכם; אבל אם תשנה בדבר (תדבר ותתלונן שוב ושוב על אותו פשע), אתה עלול לגרום לפרידה.

2. לפוגע - אם הזולת מתעלם מהפשע שלך, הוא עושה זאת כי הוא רוצה אהבה; אבל אם תשנה בדבר (תבצע שוב ושוב את אותו פשע), אתה עלול לגרום לפרידה.

שיקוי האהבה - הבלגה

פשע בלשון המקרא אינו עבירה פלילית, אלא פגיעה בסמכותו של אדם אחר ע"י המריית דבריו.

המושג אלוף מציין, בין השאר, בן זוג או משפחה. לפי זה, מפריד אלוף = מפרק משפחה.

1. על-פי הפסוק שלנו, בכל פשע כזה ישנה הזדמנות להגדיל את האהבה, למשל: אם האישה פוגעת ופושעת בבן-זוגה, והוא מכסה פשע = מתעלם מהפשע, ומוותר על "זכותו" לכעוס ולהאשים אותה, הוא מבקש אהבה, גורם לה לאהוב אותו יותר. היא הרי יודעת שפשעה, ובוודאי מתחרטת על כך, וכשהיא רואה שבעלה לא כועס עליה, היא אומרת לעצמה "איזה גיבור, כל הכבוד לו, אני ממש מעריצה אותו על כך שהוא מצליח להתגבר על הכעס!" "אם יחטא איש לאיש, וזה מכסה עליו, ואיננו מזכיר לו חטאתו, ואינו מראה לו פנים זועפות - גורם לו שיאהב אותו" (רש"י).

אמנם, לא תמיד אפשר להבליג על פשע - לפעמים הפגיעה היא כל-כך גדולה עד שאי-אפשר לשתוק. במקרה זה, הפשע לא יהפוך לשיקוי אהבה, אבל אפשר לוודא שלפחות לא יהפוך ל'שיקוי שנאה'. שונה בדבר = המדבר שנית, שוב ושוב, על אותו פשע, מפריד אלוף = עלול לפרק את המשפחה. הוא גם חוטא לה': "שנוטר איבה ומזכירו 'כך וכך עשית לי'... מיד... מפריד ממנו אלופו של עולם, שהוא הקב"ה, שציווה ' לא תקום ולא תטור'" (רש"י). לכן, גם כשכועסים, יש לוודא שהכעס יהיה חד-פעמי - לא לכעוס פעמיים ולא להזכיר פעמיים את אותו פשע.

2. הפסוק פונה גם לאדם שפגע. לדוגמה, נניח שאישה פוגעת ופושעת בבן-זוגה, והוא מבליג ואינו כועס. במצב זה היא צריכה להיזהר במיוחד שלא לחזור על הפשע, כי מכסה פשע = בן הזוג שהבליג ולא כעס על הפשע - מבקש אהבה = עשה זאת מתוך רצון שהיא תעריך את הגבורה שלו ותאהב אותו יותר, אך אם היא שונה בדבר = חוזרת פעם שניה על אותו פשע, הדבר מפריד אלוף = עלול לפרק את המשפחה. הפגיעה בפעם השניה, לאחר ההבלגה הראשונה, כואבת וקשה יותר, ועלולה לשבור את יכולת ההבלגה שלו ולגרום לפרידה (ע"פ מלבי"ם, רמ"ד ואלי). "ולמדנו קל וחומר ממנו יתברך, שהוא כל כך ארך אפיים, ואף על פי כן, השונה בדבר גורם היפרדו; וכל שכן בשר ודם, שהוא רגזן וקפדן ודעתו קצרה" (רמ"ד ואלי).