מפנק מנוער עבדו - באחריתו יהיה מנון

מה זה מפנק? ומה זה מנון?

1. מפנק מלשון פינוק, עדינות, רכות, שומן (ראו "הקבלות");  מנון מלשון מנוון - ניוון: "מתנונה והולך" (תלמוד בבלי, בבא קמא צא.). מנון הוא קשה, ההיפך מרך – שמן.    המפנק את עבדו בראשית דרכו - באחרית דרכו העבד יתנוון;   מי שמרכך את עבדו בהתחלה - בסוף העבד דווקא יתקשה, יהפוך לבטלן ועצלן (אביתר כהן). 

2.  מנון הוא שליט, מלשון תהלים עב17: "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין[יִנּוֹן] שְׁמוֹ": אם אדם מפנק את עבדו כשהוא צעיר, העבד ימשול בו כשיגדל (רש"י, מצודות; ע"פ רבי אבין, בראשית רבה כב ו).

3. מנון הוא מוֹנֶה ומרמה (מלשון הונאה): "מי שמפנק עבדו בל יעשה מלאכה מנער, ע"י שהוא נער עדיין ואין בו כח, אז אחריתו יהיה מנון, יהיה לו בו אונאה, כי יהיה בטל ממלאכה תמיד" (מלבי"ם).

4. מנון = עד: "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא... שכן באטב"ח של רבי חייא קורין לסהדה 'מנון'" (בבלי סוכה נב:).

למה מנוער?

לפי רוב המפרשים, העבד הוא משל ליצרים: "ברא הקב"ה יצה"ר באדם, כדי שיהיה עבד לו לשרתו בכל הדברים הצריכים לגופו, שאם אין יצה"ר - אין אכילה ושתיה, אין שינה, אין תשמיש, אין משא ומתן, כי כל העניינים האלו וכיוצא בהם הם דברים השייכים אל יצה"ר... צריך האדם להתנהג עם יצרו כפי שמתנהג עם עבדו, שאינו מפנקו בתענוגים אלא מכלכלו בלבד בפרנסה מצומצמת בלי מותרות... שאם יתפוס לפנקו... מתגאה בנקל ונעשה אדון. וכך הוא ממש היצה"ר, שאם האדם מפנקו מנערותו למלאות כל משאלותיו, לבסוף נעשה אדון ושולט עליו, עד שמוציאו לתרבות רעה... ויהיה נוח לכעוס על כל צער, על כל צרה, על כל חיסרון... כי הוא רגיל להיות מפונק ואינו יכול לסבול כלום ממה שישתנה קצת מדרך ההרגל שלו"  (רמ"ד ואלי, וכן רלב"ג).

"אמר מנוער דווקא, לפי שבעת הזקנה יש לו רשות לפנקו, כי כבר נתקן ותשש כוחו... כשלמד תורה כל צרכו והכניע את היצר הרע בלהג הרבה יגיעת בשר, אז יוכל לפנק את עצמו" (רמ"ד ואלי).