וצדיק ירון ושמח

שתי סיבות לשמוח

איך מסתדר הפסוק שלנו עם משלי כד17: "בִּנְפֹל אויביך[אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ" (פירוט)?

נראה שהפסוק שלנו מדבר על נפילה של האויב כתוצאה ישירה של מעשה-פשע שתיכנן לעשות, כגון: מחבל התפוצץ תוך כדי הכנת מטען חבלה.    מוקש = מכשול, תקלה;   בפשע איש רע מוקש = הפשע שעושה האיש הרע הוא מכשול שיגרום לו עצמו להיכשל ולהיפגע.  ולמה זה טוב?

1. זה טוב לצדק: "כי אז נראה משפטי ה'... כי אז ילמדו מוסר לבלי לעשות רע" (מלבי"ם, ודומה לזה רלב"ג - פירוש ראשון, והגר"א). הצדק מתגלה באופן ברור - יש קשר גלוי בין הפשע לבין העונש על הפשע. הצדיק הוא איש הצדק, והוא אוהב שהצדק לא רק נעשה אלא גם נראה לעין כל.

2. זה טוב לנשמה: במקום שהצדיק יצטרך "ללכלך את ידיו" בהענשת הרשע, הרשע עצמו מעניש את עצמו. הדבר גם מהווה תיקון לנשמתו של הרשע.  וכך נאמר גם במשלי כו27: "כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל, וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב" - הענישה האידיאלית היא שהרשע מעניש את עצמו.

שתי הסיבות הללו נרמזו בשני הפעלים שבסוף הפסוק:

1. ירוּן (ירנן וישבח את ה') - כנגד כבוד ה' המתגלה בעשיית צדק מידה כנגד מידה;

2. ושמח - כנגד הרגשתו הטובה של הצדיק על כך שהרשע מעניש את עצמו ללא צורך בהתערבות מצידו.