משכיל על דבר ימצא טוב

החצי הראשון של הפסוק מדבר על חשיבות התיכנון בשכל אנושי;    החצי השני מדבר על הבטחון בה'.   איך מתיישבים שני העקרונות הללו זה עם זה? כמה תשובות:

1. בדרך-כלל יש לתכנן בשכל, אולם בדברים הנוגעים למצוות יש לבטוח בה' מעבר לשכל, "כשהוא מפלס דרכיו, ורואה בה מצוה שיש בה סכנה או חסרון כיס, ובוטח בהקב"ה ועושה הטוב - אשריו" (רש"י).

2. יש לתכנן הכל בשכל, אולם להאמין שההצלחה תלויה ברצון ה' ולא רק בתיכנון המוקדם שלנו, "השם מבטחו עם זה בה', לא במה שהכין מהסבות, אשריו, כי השם יתברך ימציא לו חפציו, ואף אם שגג בהכנת הסבות" (רלב"ג).   מי שיתכנן - יצליח, אולם רק הטוב בעיני ה' יהיה מאושר, קהלת ב26: "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו - נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים".

3. האדם יכול לבחור בין שתי דרכים - דרך התיכנון המושכל, שהיא טבעית וקלה יותר לאדם, ודרך הביטחון בה', שהיא קשה יותר אבל מזכה את המתמיד בה באושר רב יותר, "המשכיל על דבר, ומבקש בשכלו איך ובאיזה אופן יעשה, ימצא טוב...  אמנם, יש דרך אחר, שאינו משכיל על דבריו כלל, רק בוטח בה' ומאמין שה' יעשה הכל כפי ההשגחה, אז אשריו, כי זה האושר וההצלחה הנפשיית ההשגחיית, שהמאושר הוא גדול מהמצליח, שזה אושר הנפש" (מלבי"ם).