האם רוב המלכים הם רשעים או צדיקים?

1. על-פי הדקדוק, הפסוק מתאר את המצב המצוי - המלכים שונאים לעשות רשע: "רק ע"י הצדקה, שהם המעשים הטובים, יכון כסא, שיהיה לו קיום; אם כן, עשות רשע, שהוא הפך הצדקה, היא תועבת מלכים, כי זה יהרס מכון כסאם ומלכותם" (מלבי"ם, וכן מצודות). ברור שאין הכוונה לכל המלכים, שהרי אנחנו יודעים שיש מלכים שעושים רשע, אלא רק לרובם.

א. ייתכן שהפסוק שימש כטענה בויכוח רב-השנים בישראל, בין תומכי המלוכה למתנגדיה:

מתנגדי המלוכה טענו, שבמשטר מלוכני, אין לשליט שום מוטיבציה לנהוג בצדק עם הציבור, כי הוא מקבל את השלטון בירושה מאביו בין אם הוא צדיק ובין אם לא (זאת בניגוד למשטר האנארכי-דמוקרטי שהיה בימי השופטים, שבו כל שופט היה נבחר לפי מעשיו ובלי קשר למוצאו).

תומכי המלוכה טענו, שדווקא במשטר מלוכני יש למלך מוטיבציה לנהוג בצדק, כי הוא רוצה שהכיסא שלו ייכון ויהיה יציב לאורך זמן - לא רק בדור הנוכחי אלא גם לדורות הבאים (זאת בניגוד למשטר אנארכי-דמוקרטי, שבו לכל שופט ישנה מוטיבציה לחשוב רק על הדור הנוכחי, שהרי בדור הבא בכל מקרה ייבחר שופט ממשפחה אחרת).

ב. וייתכן שהפסוק הוא עצה לאזרח או לפקיד בארמון המלך, לנהוג בצדק וביושר כאשר הוא בא לפני המלך, ולא לנסות להתקדם בדרכי-רשע.

ג. וכמשל, זו עצה לכל אדם העומד לפני ה' - "ואם מלכי האדמה יתעבו עשות רשע - אף כי מלך הצדקה ואדון האמת" (ר' יונה).

2. אולם יש שפירשו, שהפסוק מתאר את המצב הרצוי -

א. המצב הרצוי למנהיגים הדנים את הציבור - "דבר תעוב הוא לדיינין, ואין הגון להם לעשות רשע" (רש"י): אין הגון למלך לעשות רשע, כי הדבר יפגע ביציבות של כסא-מלכותו.

ב. כמשל, המצב הרצוי לשכל האנושי - "למלכים, והם השכלים האנושיים, הוא מתועב מאד ושנוא עשיית הרשע בדעות או במדות, וזה כי:   עשיית הרשע במדות יהיה סבה שלא יכון כסא המלך, אבל יסורו הכחות הנפשיות מלשרתו, וימנע מפני זה ממנו השלימות אשר הוא כחיי עליו;   ועשיית הרשע בדעות, שתהיה סבתו לקיחת המחשבות והצורות הדמיוניות לא על נכון, הוא סבה שלא יגיע מהם השירות הראוי, כי בצדק וביושר יכון הכסא והאדנות שיש לו עליהם, אך בזולת זה אין לו תועלת" (רלב"ג).