מי שרוצה רק תאווה - בסוף יהיה נפרד

מי נפרד וממי הוא נפרד?

1. ברוב התנ"ך, נפרד הוא אדם המבדיל את עצמו מחברתם של בני אדם אחרים, כמו בבראשית י5: "מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם, אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם" ובשופטים ד11: "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה, וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בצענים[בְּצַעֲנַנִּים] אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ".   בלשון חז"ל הוא נקרא "הפורש מן הציבור" (משנה אבות ב ד; ע"פ "דעת מקרא" על הפסוק).

הפסוק מותח ביקורת על הנפרד, ומאשים אותו שהוא רק לתאווה יבקש - הוא רוצה רק לממש את התאוות הפרטיות שלו ואינו רוצה לשתף פעולה עם הזולת.

תושיה היא תכנית שמטרתה לעזור ולהועיל;   האדם הנפרד לא יצליח לבצע שום תוכנית מועילה. בכל פעם שינסה לבצע תוכנית כזאת הוא יצטרך לבצעה לבד, ולכן יתגלע, יסתבך וייכשל ויתגלה בקלונו.

כדי להגיע להישגים משמעותיים, דרוש שיתוף פעולה בין בני אדם, ולשם כך דרושות ענוה והסתפקות במועט - האדם צריך להכיר בכך שהוא לא מסוגל לעשות הכל בעצמו, הוא צריך שותפים, ולשם כך הוא צריך להסכים שלא הכל יהיה בדיוק כפי שהוא רוצה.

"המבקש תאוות ליבו והולך אחריה, נפרד הוא מכל רֵע, אשר לא יוכל איש לכלכל ולסבול מידות חברו אם ימשך אחרי חפצו ולא יבטל חפצו מפני חפץ חברו בדבר" (ר' יונה).

פירושים נוספים:

2.  נפרד הוא העוזב את ה': "מי שהוא נפרד מהקב"ה, שלא לשמור מצותיו, לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף, וסוף בכל תושיה יתגלע - בין חכמים תגלה חרפתו" (רש"י, וכן מצודות והגר"א), או עוזב את החכמה: "מי שנפרד מן החכמה והלך אחר תאוות ליבו בהבלי העולם.. בכל מיני חכמה ששואלים אותו... מתערבב ומתבלבל ואינו יודע להשיב... לפי שכבר קדמה התאווה לאחוז בליבו, והיא מבלבלת את דעתו, שאינו מבין את החכמה" (רמ"ד ואלי). פירוש זה מתאים לפירוש שהמילה תושיה מקבילה לחכמה ועצה או שהיא מציינת את "התורה, והוא מלשון יש, כי יֶשְנָה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים" (מצודת ציון). חכמי התלמוד מצאו דוגמה לרעיון זה בסיפורו של לוט: ראו "הקבלות".

3. נפרד הוא העוזב את חברת בני האדם ומתבודד עם הזונות, כמו בהושע ד14: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט": מי שנפרד מבני-אדם ומתבודד עם הזונות מתוך תאווה - תתגלה חרפתו בין חכמים (ע"פ דעת מקרא).

4. נפרד הוא העוזב את אשתו, או באופן כללי - גבר לא נשוי. הפסוק מלמד שאדם "נפרד", ללא אישה, כל היום מבקש לממש את תאוותו, ולכן אין לו אפשרות להשיג תושיה (חכמה). פסוק זה מתאים לדברי חז"ל, שאמרו "שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר" (רמב"ם, הלכות אישות טו טז), וכן "לְעוֹלָם יִלְמֹד אָדָם תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה--שְׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה, אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, עַד שֶׁנִּמְצָא שְׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי--יִשָּׂא אִשָּׁה, וְאַחַר כָּךְ יִלְמֹד תּוֹרָה" (רמב"ם, הלכות תלמוד תורה א ו).

5. נפרד הוא מי שכבר נפרד מן התאווה (למשל בגלל זקנתו), ובכל-זאת הוא מנסה לבקש את התאווה, "ועושה תחבולה שיתאווה תאווה ע"י סממנים [תרופות] וכדומה", הדבר יביא עליו כל סוג אפשרי של חולשה ותשות-כוח (מלבי"ם, פירוש ראשון).

6. נפרד הוא המנסה להיפרד ולהתנזר לגמרי מהתאווה, "כמו הנזירים, שהיו פורשים למדבריות במקום שאין אנשים" - בסופו של דבר רוצה ומבקש אותה יותר; ובכל מצב שבו יש לו אפשרות - תאוותו מתגלה (ע"פ מלבי"ם, פירוש שני).

- אמנם, הפועל נפרד מציין, בדרך כלל, פרידה בין אדם לאדם, קשה לפרש שהכוונה ל"פרידה" בין אדם לבין התאווה שלו.

מה זה יתגלע?

1. השורש גלע דומה לשורש גלה (מצודת ציון) וכן לשורש לעג (ע"פ התרגום הארמי; ראו דעת מקרא), וייתכן שהוא מציין שילוב של שתי המשמעויות: יתגלה בצורה נלעגת (רש"י).

2. השורש גלע דומה גם לשורש קלע, "שהוא לשון ערבוב וסכסוך, כמעשה הקְלָעִים... מתערב ומתבלבל ואינו יודע להשיב כראוי" (רמ"ד ואלי). כמו סל קלוע מחבלים המסתבכים זה בזה, כך גם המתגלע מסתבך עם עצמו ועם הזולת.