הכסיל מסתבך במריבות ששוברות לו את העצמות

מאת: אראל

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק יח פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24

יח7 פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ, וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ.

סגולות

- פיו של הכסיל, הקורא למהלומות, גורם לו מחיתה (שבירה) בעצמותיו; ושפתיו, הפותחות בריב, הן המוקש (המלכודת) של נפשו - הן מכניסות אותו למריבה שאינו יכול לצאת ממנה בשלום.

מצודות

פי כסיל מביא על עצמו מחיתה ושבר, ושפתיו מביאים מוקש לנפשו.

עצות

המסקנות המעשיות מהפסוקים 6-7:

- להיזהר משפתי כסיל כדי שלא להגיע למריבה: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם" (אגרת הרמב"ן).

- להיזהר מפי כסיל, כדי שגם אם כבר הסתבכנו ונכנסנו למריבה, לא נגיע לאלימות: לנסות להקשיב וללמוד את נקודת המבט של הצד השני, גם תוך כדי המריבה, ולא לדבר דברים שיהפכו את המריבה לקרב אלים.

הקבלות

פתיחת השפתיים נמשלה למחיתה (- הריסת חומת-ההגנה) גם במשלי יג3: "נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ" (פירוט) ובמשלי י14: "חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת, וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה" (פירוט).

דקויות

פסוק 6 תיאר את אופיו של הכסיל ופסוק 7 מתאר את התוצאות של אופי זה. הפסוקים בנויים כתקבולת צולבת:

שפתי כסיל יבואו בריב,

- ופיו למהלומות יקרא;

- פי כסיל מחיתה לו,

ושפתיו מוקש נפשו.

הפתיחה בריב גורמת למוקש (מכשול), והקריאה לאלימות גורמת למחיתה (שבירה).

והמסקנות המעשיות משני הפסוקים: