ה' מתעב גם מרמה שבאה כתגובה למרמה אחרת

האם מותר לאדם לעשות צדק לעצמו בדרכי מרמה?   שאלה זו נדונה במקורות רבים.

1. רבקה אמנו בוודאי סברה שכן, שהרי היא יעצה ליעקב להשתמש בדרכי מרמה על-מנת לקבל את ברכת הבכורה שהגיעה לו (לאחר שקנה אותה מעשו).

2. יעקב אבינו לכאורה חלק על רבקה, ונראה שהסכים לקבל את דבריה רק בגלל מצוות כיבוד אם; אבל מצד שני, כשהיה אצל לבן, גם הוא השתמש בדרכים שנראות כדרכי מרמה, על-מנת לקבל מלבן את השכר שהגיע לו (המקלות ברהטים). ולפי חכמי המדרש  הוא הצהיר על כך עוד כשהגיע לחרן: "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא - אם לרמאות - כי אחי אביה הוא ואם לצדק - כי בן רבקה הוא" (בראשית רבה ע יב, וכן רש"י על הפסוק).

3. שלמה המלך, לפי כמה מהפירושים על פסוקנו, קבע שאסור להשתמש במרמה נגד מרמה: "אם יש להקונה אבן ואבן לשקול המעות, במשקל גדול ובמשקל קטן, ויש להמוכר איפה ואיפה למדוד כן לפי ערך זה את הפירות שמוכר, שאם מוכר במידה קטנה משלם לו המעות במשקל הקטן... תועבת ה' גם שניהם, אף שימצאו שניהם זה לעומת זה האבן מול האיפה, כי התורה הזהירה בכלל שלא יימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות" (מלבי"ם).

גם בהמשך הפרק נאמר, משלי כ22-23: "אַל תֹּאמַר 'אֲשַׁלְּמָה רָע', קַוֵּה לה' וְיֹשַׁע לָךְ. תּוֹעֲבַת ה' אֶבֶן וָאָבֶן, וּמֹאזְנֵי מִרְמָה לֹא טוֹב", ומסתבר שיש קשר בין הפסוקים הסמוכים: "אל תאמר 'אשלם רע למי שרימה אותי בכך שארמה אותו בחזרה', אלא קוה אל ה' שיושיע אותך בדרכי יושר, כי כל מרמה היא תועבת ה'" (פירוט).

- אמנם, ייתכן שהכוונה רק לסוג מסויים של מרמה - במידות ובמשקלות - שהתורה הקפידה עליה במיוחד - ולא על כל מרמה.

4. רב הונא סבר בהתחלה שמותר לרמות בחזרה, אולם ה' רמז לו שזו טעות: "רב הונא, החמיצו לו 400 חביות יין.  בא לפני רב יהודה אחיו של רב סלא החסיד ושאר הרבנים, או לפני רב אדא בר אהבה ושאר הרבנים.

אמרו לו: יפשפש כבודו במעשיו!   אמר להם: האם אני חשוד בעיניכם?!

אמרו לו: האם הקב"ה חשוד בעיניך שיעשה דין בלא צדק?!  אמר להם: אם יש בכם מי ששמע עלי שעשיתי דבר שאני צריך לחזור בי - יודיעני!

אמרו לו: כך שמענו, שכבודו לא נותן לאריסו את חלקו בזמורות הגפן (ע"פ ההלכה, צריך לתת לאריס לא רק את חלקו ביין אלא גם את חלקו בזמורות).   אמר להם: וכי הוא משאיר לי משהו?! והרי הוא גונב לי הרבה יותר מהחלק שמגיע לו!

אמרו לו: זהו שאומרים האנשים: "הגונב מן הגנב - אף הוא טועם טעם גניבה".   אמר להם: קיבלתי על עצמי שאתן לו.

יש אומרים: חזר החומץ והפך ליין, ויש אומרים: התייקר החומץ ונמכר במחיר של יין."  (בבלי ברכות ה:, תרגום לעברית).

- אולם, ייתכן שזו מידת חסידות המחייבת אדם  גדול כרב הונא, ולא מעיקר הדין.

5. יש כלל ידוע ש"עושה אדם דין לעצמו" (בדיני ממונות); בהבנת כלל זה יש שתי אסכולות: "העניין השלישי הוא השאלה אם צריך שתהא עשיית הדין העצמית בגלוי דווקא, או שניתן לעשותה גם בהיחבא ובמסתרים, כגון ש"יגנוב" האדם דבר השייך לו מחצרו של מי שגנבו ממנו. כאן ידרשו המצדדים באסכולת "בית דין" שיפעל האדם בגלוי, כמו שבתי הדין פועלים, בעוד מצדדי האסכולה האחרת מתירים גם עשיית דין עצמית בסתר" (אנציקלופדיה דעת, עשיית-דין עצמית).

6. הרב רצון ערוסי כתב: "בתוספתא, ב"ק, י, לח, שנינו: "בן בג בג אומר אל יגנוב אדם את שלו מבית הגנב, שמא אף הוא יראה כגנב, אלא משבר את שיניו ומוציא את שלו מידו". ופירש"י דברים אלה שהובאו בגמרא, ב"ק, כז, ב, ד"ה "אלא שבור את שיניו, כלומר קח בחזקה". וכוונת רש"י לומר, לאו דוקא שישבר שיניו אלא שיפעיל כח סביר, אם הגנב מגלה התנגדות פיסית. וכך נפסקה ההלכה בשו"ע, חו"מ, ד, א, "יכול אדם לעשות דין לעצמו אם רואה שלו ביד אחר שגזלו כול לקחת מידו, ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו עד שיניחנו". ועיין בדברי הר"י פרלא, על סה"מ לרס"ג, ל"ת צא, שהרי"ף בדעה שיש איסור לגנוב את שלו מביתו של הגנב, ושדעה זו לא נפסקה להלכה, כי אין כבן בג בג, וששיטת הרמב"ם והשו"ע אינה כבן בג בג, כלומר שאין איסור לגנוב מבית הגנב את הנכס שהגנב גנב ממנו, אלא שלא ייראה גנב.    אבל אסור לאדם לגנוב משהו ממי שהוא חייב לו, אלא יתבע את החייב לדין תורה. ולא יעשה דין לעצמו. ועיין בשו"ת יביע אומר, ח"ו, חו"ח, א, שדן בעניינו של ראובן שנגזל ע"י שמעון סכום כסף, ואין לראובן עדים. ולימים שמעון שכר אצל ראובן חפץ בשווי הסכום שגזל מראובן, והגר"ע יוסף שהכריע שבנסיבות האלה יכול ראובן לגבות חובו מהחפץ של שמעון שגזלו, בלי עדים, ושמעון היה אלים. אשר ליעקב אבינו, עיין ב"ב, קכג, א, שיעקב מסר לרחל סימנים לאותו לילה, כדי להגן על עצמו מפני האפשרות שלבן ישלח לו בלילה את לאה במקום רחל, ועל זה אמר לרחל, שכשאמרו לו שאביה רמאי, שהוא (יעקב) אחיו ברמאות, וע"י הסימנים ימנע את האונאה, ודבר זה מותר לחלוטין. כי אין בו בהתנהגות זו לא שקר ולא גניבה, אלא פקחות והתגוננות נבונה מפני הרמאי." (הרב רצון ערוסי, שו"ת מורשת).

בתחומין כרך כו יש מאמר של הרב יעקב אפשטיין בשאלה "האם מותר למגורשי גוש קטיף לרמות פקיד של מנהלת סל"ע שאינו נוהג כשורה, על-מנת לקבל את כספי הפיצויים המגיעים להם?". המאמר דן באופן כללי בסוגיות של עשיית צדק במרמה וגם של "דינא דמלכותא", ובסוף מגיע למסקנה שבמקרה זה מותר
לרמות, ובלבד שלא יהיה חילול השם.  ואני תמה: האם עצם העובדה שרב כותב תשובה רשמית המתירה לרמות, לא גורמת בעצמה לחילול השם, גם אם אף אחד לא נוהג לפיה?!.

ראו עוד באשכול  "עשיית צדק בדרכי מרמה" / עצור כאן חושבים.