איש תבונה יודע לדלות מחשבות

1. האם אפשר לקרוא מחשבות? לפי ספר משלי, מי שמתעמק מספיק יכול לפתח כישרון קרוב - לדלות מחשבות:

עצה היא תוכנית לפעולה;   לב הוא מקום המחשבות;   תבונה היא הכישרון להסיק מסקנות;

מים עמוקים עצה בלב איש = לכל אדם ישנן מחשבות ותוכניות שהן נסתרות כמו מים עמוקים, ואי אפשר לראות אותן מבחוץ, אבל -

ואיש תבונה ידלנה = איש תבונה יודע להסיק מסקנות מהבעות פניו, טון דיבורו, שפת הגוף שלו, מעשיו וכל מידע אחר שיש לו על האדם, ומתוך כך לגלות מה הן תוכניותיו (ע"פ מצודות). 

כדי להצליח ב"דליית מחשבות" יש להיות איש תבונה, וזה דורש, בין השאר, הרבה שקט, משלי יז27: "חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וקר[יְקַר] רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה" (פירוט). איש תבונה חוסך במילים, לא מדבר הרבה, ולכן הוא פנוי לשמוע ולהבין (ע"פ אלחנן לוטוק).

2. חכמי התלמוד הסיקו מפסוקנו מסקנה נוספת: מכיוון שאיש תבונה מבין מעצמו, אין צורך למתוח עליו ביקורת באופן ישיר שעלול לגרום לו מבוכה, אלא אפשר להסתפק ברמז.

הסוגיה עוסקת בדיני הברכה שמברכים על האש: האם מברכים רק במוצאי שבת (כמו שאנחנו נוהגים לברך "בורא מאורי האש", לזכר בריאת האש שהיתה במוצאי שבת), או גם במוצאי יום הכיפורים (שהוא דומה לשבת)? תוך כדי הדיון בסוגיה, הזכיר האמורא רבה-בר-בר-חנה את שמו של רבי יוחנן, וכתוצאה מכך נוצרה אי הבנה, ואמורא אחר בשם רבי אבא חשב שהוא מתכוון לומר שרבי יוחנן אוסר לברך. כשהאמורא עולא שמע זאת, הוא ידע שרבי יוחנן לא אמר כך, ולמרות זאת הוא לא מיהר לכעוס על רבה בר בר חנה ולהאשים אותו בטעות, אלא רק הסתכל עליו במבט של תוכחה. רבה בר בר חנה הבין את הרמז ומיהר להבהיר את כוונתו האמיתית. על כך אמר רב יוסף: "מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא, ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה" (בבלי פסחים נג:)- עולא שמר את התוכחה עמוק בליבו, וגילה אותה רק ברמז, כי ידע שרבה בר בר חנה הוא איש תבונה ויבין מעצמו את כוונתו.

בפרק אחר נאמר, משלי יז10: "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה" (פירוט), כלומר, גערה שגוערים באדם נבון עלולה לשבור אותו ולפגוע בו יותר ממאה מכות שמרביצים לכסיל; הפסוק שלנו מלמד, שכשמדברים עם אדם נבון אין צורך לגעור, מספיק לתת רמז.

3. פירוש נוסף לפסוק זה התגלה לי כשכתבתי את הפירוש לספר משלי. אחרי שעברתי על כל פסוק עשרות פעמים, במשך עשרים שנה, קרה לי כמה פעמים שמישהו שאל אותי שאלה פשוטה על פסוק אחד. כדי לענות לשאלה, עיינתי מחדש בפסוק וגיליתי פירושים חדשים לגמרי. לפי זה:

מים עמוקים עצה בלב איש - בליבו של כל איש ישנם רעיונות עמוקים, שאינו מודע להם;    ואיש תבונה ידלנה - איש השואל אותו שאלה שמטרתה להבין, יצליח לחשוף ולדלות מליבו את אותם רעיונות עמוקים.

לכן חכמינו כל-כך אהבו את השאלות. יש רעיונות עמוקים, שמתגלים רק כשמישהו בא ושואל שאלה פשוטה.