ללמוד מקצוע בתקופה של אבטלה

1. כשיש מיתון והאבטלה גדלה, הרבה אנשים מתייאשים ואומרים "מה הטעם ללמוד מקצוע? - ממילא אין עבודה בחוץ...". הפסוק שלנו מתייחס לטענה זו.

בחברה החקלאית בימי התנ"ך, החורף היה עונה של מחסור (אין יבול), והקציר היה עונה של שפע (קוצרים את היבול שצמח). אדם עצל היו רואה שאין יבול, ואומר "מה הטעם להתאמץ ולחרוש, ממילא אין יבול...", ואז, כשהיה מגיע הקציר, לא היה לו מה לקצור.

גם בימינו יש תקופות של מחסור ותקופות של שפע, באופן מחזורי, אם-כי זמן המחזור הוא בדרך-כלל ארוך יותר משנה אחת. מי שמתעצל ואינו טורח ללמוד מקצוע בתקופה של מחסור - לא יהיה לו מקצוע כשתגיע תקופת השפע.

2. כמה מפרשים פירשו את הפסוק גם כמשל ללימודים בגיל הנעורים, הנקראים "חורף", איוב כט4: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי" (פירוט): "והוא משל על האיש המתעצל לאסוף חכמה בימי נעוריו, שאז הזמן לחרוש חלקת הנפש... ולזרוע בה זרע החכמה והדעת... ואחר-כך, בימי זקנותו... לא ימצא פרי" (מלבי"ם, וכן רמ"ד ואלי).

ייתכן שזה המקור לפועל "חרש" שמשמעו בלשון ימינו גם "למד היטב". אפשר לדרוש, שהפסוק רומז לתלמיד שאינו "חורש" ולומד בזמן החורף, וכשמגיעה תקופת הבחינות, שהיא בערך בעונת הקציר - בתחילת הקיץ, הבוחן שואל אותו שאלות ואין לו תשובות...

מֵחֹרֶף

במילה מֵחֹרֶף, האות מ מציינת סיבה - העצל לא יוצא לחרוש מפני החורף:

1. לפי רוב המפרשים, הכוונה "מסיבת צינת החורף" (מצודת דוד, וכן רש"י, רבי יונה, מלבי"ם).

2. ולענ"ד הכוונה, שבזמן החורף לא רואים תבואה, והעצל אינו רוצה להשקיע אם אינו מקבל תמורה מיידית.

3. ייתכן גם שהאות מ מציינת את תחילתו של הזמן - מתחילת החורף העצל אינו חורש, ואינו מכין לו תבואה לעונת הקיץ.