נחלה מבוהלת בראשונה, ואחריתה לא תבורך

רוב המפרשים פירשו נחלה = רכוש המגיע בירושה מההורים (כמו בבראשית לא14, איוב מב15), מבוהלת = פתאומית ומהירה.

1. כשהאדם מקבל רכוש בפתאומיות, בלי להתאמץ, בתקופה הראשונה של חייו - כשתגיע אחריתה (= תקופה מאוחרת יותר בחיים), לא תהיה ברכה ברכוש זה: כמו שהרוויח אותו בקלות, כך יפסידו בקלות: "כי מפני שלא עמל בה היורש, לא תיקר בעיניו, ולא ישתדל מאד לשמרה, ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות" (רלב"ג), "כי מעות ירושה ומציאה אין בהם ברכה, כמו שאמרו חז"ל, כי לא יבורך רק קניין הבא על ידי השתדלות, לא על פי מקרה" (מלבי"ם).

2. כשהאדם דורש לקבל רכוש בדחיפות, בראשונה, לפני כולם - בסופו של דבר לא תהיה בו ברכה; חוסר-הסבלנות שלו יגרום לו להקדים את הטפל לפני העיקר, לפעול בפזיזות ולאבד את רכושו: "כשהבן מקדים לרשת בחיי אביו... גם כאשר תיפול הנחלה לפניו כמשפט, לא תבורך נחלתו, תחת אשר הקדים לרשת בלא עתה" (ר' יונה), "שהוא בהול במלאכה, ודרך הבהול - בתחילתו רוצה שיוגמר, וכשבא לסופה אז הוא אץ וממהר מאד, ואז לא יהיה אחריתה יבורך" (הגר"א).

3. אולם ברוב התורה, נחלה היא קרקע בארץ ישראל (במדבר כו53 ועוד). לכן חז"ל דרשו שהפסוק לא מדבר על אדם פרטי אלא על שבט או עם שלם, שגם הוא עלול לפעול בחוסר-סבלנות; ראו "הקבלות".