ערב לאיש לחם שקר, ואחר ימלא פיהו חצץ

זה בודאי קרה לכם פעם - הכנסתם לפה פרוסת לחם, בשניה הראשונה הוא היה טעים וערב, אך לאחר זמן קצר גיליתם שהפה שלכם מלא חצץ - כנראה, מי שברר את החיטה לא עשה עבודה מספיק טובה בהפרדת האבנים מהגרגרים. זה המשל בפסוק שלנו, ויש לו כמה נמשלים שונים:

1. לחם הוא משל לפרנסה;  לחם שקר הוא פרנסה שהושגה בדרכי מרמה, או בערבוב של דרכי יושר ומרמה: "מי שאוכל לחם שקר, היינו לחם שבא ע"י גזלה ורמיה ואונאה וכדומה, תחלה נדמה לו שערב לפיו, כי בא לו בלא יגיעה, אבל אח"כ "ימלא פיהו חצץ" וחצים, כי יענש בידי השופטים או בידי שמים" (מלבי"ם פירוש ראשון, מצודות).    

2. לחם הוא משל ליחסים בין איש לאשה;   לחם שקר הוא משל לניאוף, כמו משלי ט17: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (פירוט) (רש"י), "כי העבירה עריבה בשעה שנעשית, ואחר-כך נהפכת להיות קשה כאבנים המעורבים במאכל, שמשברים את השיניים" (רמ"ד ואלי).

גם הפסוק הקודם יכול להידרש על יחסים עם אשה זרה ונכריה, וגם בו נזכר הפועל ערב, משלי כ16: "לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, וּבְעַד נכרים[נָכְרִיָּה] חַבְלֵהוּ" (פירוט).

3. לחם הוא משל לחכמה;   לחם שקר הוא משל להנחות-יסוד שגויות, או לערבוב בין הנחות נכונות לשגויות, ללא הפרדה ברורה: "האוחז בדעות חיצוניות וכפירה ומינות, יחפוץ שיהיה לו מאכל תאוה לנפשו, הנה הלחם הזה, שמאכיל את נפשו הרוחנית, שהוא לחם שקר מדעות שקרות, תחלה נדמה לו שערב לחכו... אבל אח"כ ימלא פיו חצץ וחצים, זקים ומות הנפש;  ופיו רומז על החכמה, ר"ל שהוא מלא חכמת שקר, שהם חצים לנפש הרוחנית" (מלבי"ם, וכן רלב"ג).

לפעמים, בלהט הויכוח, אנו מתפתים להעלות עובדות לא בדוקות, כדי להוכיח את צדקתנו;   זה ערֵב בהתחלה, אבל לאחר-זמן, כאשר מתברר שהעובדות היו שקריות, הפה מתמלא חצץ ואנחנו נאלצים לשתוק.

4. לחם הוא משל לסעודה;   לחם שקר הוא משל לסעודה שאוכלים אצל אדם רע-עין, כמו במשלי כג6: "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן, וְאַל תתאו[תִּתְאָיו] לְמַטְעַמֹּתָיו" (פירוט) (חגי הופר).