התנהגות לא זהירה עם השלטונות

כמה פסוקים בספר משלי מזהירים את האדם הפשוט מפני התנהגות לא זהירה בקרבת המלך. כל פסוק מתייחס למצב אחר:

• משלי טז14-15: "חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ" (פירוט): כשהמלך כועס ו"מחומם" - הוא מסוכן לכל העם, כי הוא עלול לשלוח שליחים שיוציאו אנשים להורג. במצב כזה, חייבים לשלוח איש חכם שירגיע את חמתו, ואז המלך יהיה מרוצה וייטיב עם העם, כמו גשם שמיטיב עם התבואה היבשה.
• משלי יט12: "נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ" (פירוט): כשהמלך לא כועס אלא רק עצוב וזועף - הוא לא מסוכן לכל העם, אלא רק למי שמתקרב אליו יותר מדי (כמו הכפיר, שאינו יוצא ממעונתו לטרוף טרף, אלא רק פוגע בחיות שעוברות בקרבתה). כאן, אחרי שתעבור תקופת הזעף והמלך שוב יהיה שבע-רצון, הוא ייטיב עם כל העם, כמו טל שמרטיב את כל הצמחים.
• משלי כ2: "נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ": גם כשהמלך לא כועס ולא עצוב, הוא דואג לכך שלעם תהיה אימה מפניו - שכולם ייראו מפניו ולא יפגעו בכבודו. גם במצב כזה המלך דומה לכפיר, שפוגע בכל מי שעובר את הגבול ומתקרב אליו יותר ממה שהוא מרשה לו.
• משלי כג1-3: "כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל, בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ. וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ, אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה. אַל תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו, וְהוּא לֶחֶם כְּזָבִים" (פירוט) - אפילו כשהמושל כביכול מקרב אותך אליו ונותן לך לאכול - אל תחשוב שהוא באמת אוהב אותך - היזהר מפני מצב הרוח ההפכפך שלו.
• ראו גם משלי כח15: "אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק - מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל" (פירוט).

תומאס הובס, הוגה דעות אנגלי חשוב, המשיל את כוחו האבסולוטי של המלך ללווייתן; ספר משלי ממשיל אותו לכפיר, אריה או דב.

הגישה הכללית של הפסוקים מתאימה למאמרי המשנה בפרקי אבות "אל תיוודע לרשות", "הוו זהירים ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן" - עדיף לאדם להישאר אנונימי, ולא להתקרב לשלטון כדי שלא להיפגע ממנו.