ה' שומר על השופט מטעות

כשהשופט לוקח שוחד, גם אם הוא חכם, השוחד מעוור את עיניו, הוא לא שם לב לסימנים מחשידים ולסתירות בדבריו של נותן השוחד, וכך הוא יכול לרמות אותו בקלות; בנוסף, השוחד מסלף את דבריו של הצדיק, של הצד השני במשפט (זה שלא נתן שוחד), וגורם לשופט למצוא פגמים ובעיות שאינם קיימים, דווקא אצל האיש הישר, דברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

אך מה אם השופט אינו לוקח שוחד - האם הוא מוגן מטעויות? האם בעלי-הדין הרשעים לא יצליחו "לעוור את עיניו" ו"לסלף את דברי הצדיקים" בדרכים אחרות? - הפסוק שלנו משלים את דברי התורה, ומלמד שבמצב זה ה' יתערב כדי לעזור לשופט, משלי כב12: "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת, וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד":   עיני ה' הן שינצרו וישמרו על דעתו של השופט; הרשעים בוודאי לא יצליחו לעוור את עיניו של ה', שמואל א טז7: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (פירוט).   בנוסף לכך, ה' יסלף ויבלבל את דבריהם של בעלי-הדין הבוגדים הרשעים, ולא של הצדיקים. אם השופט יחקור אותם מספיק זמן, בסופו של דבר הם יתבלבלו בדבריהם ויפלילו את עצמם; כל עוד השופט אינו לוקח שוחד, עיניו יהיו פקוחות ויזהו את הטעות.

ההקבלות בין שני הפסוקים מלמדות ששניהם מדברים על אותו נושא - על משפט שבו צריך להכריע מי הצדיק ומי הבוגד (ע"פ הגאון מווילנה על משלי כב12).

הביטוי עיני ה' נזכר בעיקר בביטויים כמו "מצא חן בעיני ה'", "טוב בעיני ה'", "ישר בעיני ה'", "רע בעיני ה'", וכו'. ישנם רק מעט פסוקים שבהם הביטוי עיני ה' הוא נושא המשפט; ראו: הביטוי "עיני ה'".