קוד: ביאור:משלי כב12 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק כב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 סיכום |
כשהשופט עושה את הישר בעיני ה' ואינו לוקח שוחד, ה' נוצר (משגיח) על דעתו שלא יטעה; וכדי להציל אותו מטעות, ה' מסלף ומבלבל את דבריו של הבוגד המנסה להטעות אותו.
/ עיני ה' נוצרות (משגיחות) על הדעת הנמצאת בלב האדם, וכשה' מזהה שהאדם מתכנן לבגוד, הוא מסלף וגורם לו להיכשל בדבריו ולחשוף את בגידתו.
המקום ישגיח בשמירת אנשי הדעת, ויסלף (יעקם ויעוות) לקלקל דברי עצת הבוגד אשר ידבר ללכוד אנשי הדעת - שלא יוכל להם.
ישנם תפקידים רבים המחייבים את האדם לשפוט בני אדם אחרים הבאים לפניו, למשל: מנהל גמ"ח הצריך להחליט למי לעזור, רופא מטעם ביטוח לאומי הצריך להחליט למי לקבוע אחוזי נכות, מאבטח הצריך להחליט למי לתת להיכנס לקניון, וכמובן דיין בבית-דין. אחת הבעיות העיקריות בתפקיד זה היא להחליט, האם האדם שעומד מולי הוא אדם ישר או רמאי.
הדרך לפתור את הבעיה, על-פי התנ"ך, היא בשיתוף פעולה, בין השופט לבין ה'.
הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".
עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת, וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד".
המשימה לשפוט בצדק היא משימה גדולה, המתבצעת בשיתוף-פעולה בין השופט לבין ה': השופט צריך לשמור על חוקי התורה ולא לקחת שוחד, ואם יעשה כך - ה' ישמור עליו מטעויות.
כשהשופט לוקח שוחד, גם אם הוא
חכם, השוחד
מעוור את עיניו, הוא לא שם לב לסימנים מחשידים ולסתירות בדבריו של נותן השוחד, וכך הוא יכול לרמות אותו בקלות; בנוסף, השוחד
מסלף את דבריו של הצדיק, של הצד השני במשפט (זה שלא נתן שוחד), וגורם לשופט למצוא פגמים ובעיות שאינם קיימים, דווקא אצל האיש הישר, דברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר
עֵינֵי חֲכָמִים,
וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם
".
אך מה אם השופט אינו לוקח שוחד - האם הוא מוגן מטעויות? האם
בעלי-הדין הרשעים לא יצליחו "לעוור את עיניו" ו"לסלף את דברי הצדיקים"
בדרכים אחרות? - הפסוק שלנו משלים את דברי התורה, ומלמד שבמצב זה ה' יתערב כדי לעזור לשופט, משלי כב12: "עֵינֵי ה' נָצְרוּ דָעַת,
וַיְסַלֵּף דִּבְרֵי בֹגֵד
": עיני ה' הן
שינצרו וישמרו על
דעתו של השופט; הרשעים בוודאי לא יצליחו לעוור את עיניו של ה',
שמואל א טז7: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה
לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב
" (פירוט). בנוסף לכך, ה'
יסלף ויבלבל את
דבריהם של בעלי-הדין
הבוגדים הרשעים, ולא של הצדיקים. אם השופט יחקור אותם מספיק
זמן, בסופו של דבר הם יתבלבלו בדבריהם ויפלילו את עצמם; כל עוד השופט אינו
לוקח שוחד, עיניו יהיו פקוחות ויזהו את הטעות.
ההקבלות בין שני הפסוקים מלמדות ששניהם מדברים על אותו נושא - על משפט שבו צריך להכריע מי הצדיק ומי הבוגד (ע"פ הגאון מווילנה על משלי כב12).
הביטוי
עיני ה' נזכר בעיקר בביטויים כמו "מצא חן בעיני ה'
", "טוב בעיני ה'
", "ישר בעיני ה'
", "רע בעיני ה'
", וכו'. ישנם רק מעט פסוקים שבהם הביטוי
עיני ה' הוא נושא המשפט; ראו:
הביטוי "עיני ה'".
נצרו = שמרו. ומה זה בדיוק נצרו דעת? כמה פירושים:
1. נצרו את איש הדעת: ה' שומר על האדם היודע אותו, שלא ייפול בפח שטומן לו הבוגד (מצודות ועוד).
2. נצרו את דעתו של האדם: ה' שומר על האדם המוצא חן בעיניו, שלא יטעה בדעתו (ראו "הקבלות").
3. נצרו את שפיות דעתו של האדם, "השגחתו ית' היא
השומרת דעתו של אדם, שלא תיטרף ולא תתבלבל מתוך צרותיו, ובלבד
שיהיה שומר תורתו ומצוותיו, אבל אם הוא בוגד בהם ועוזב את שמירתם, אדרבא,
דעתו מיטרפת עליו, כעניין שנאמר
",
ישעיהו מד25: "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר
וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל
", "ואז הוא מופקר לכל הצרות, לפי שאין בו הנהגה של ממשות, וכל ענייניו מתקלקלים בטירוף דעתו
"
(רמ"ד וואלי פירוש אחרון).
פרק כב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |