קוד: ביאור:משלי כו20 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק כו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 סיכום |
כשכמות העצים במדורה יורדת לאפס, האש כבה; כך גם, כשאין אדם נרגן (המאשים את הזולת בשנאה וכוונה רעה), אש-המריבה כבה, וכל מדון (ריב) שותק ונרגע במהירות.
שני אלו שווין המה: כמו באפס (כשאין) עצים תכבה האש מעצמו, כך כשאין נרגן (מתלונן) המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה.
יש אנשים, שרבים ואף צועקים, אולם כמה שעות לאחר המריבה הם שוב חברים, מדברים וצוחקים כאילו שלא קרה כלום; ויש אנשים, שאחרי שהם רבים, האוירה ביניהם נשארת עכורה למשך כמה שבועות.
ניתן להבין את הסיבה להבדל זה על-פי
הפסוק שלנו, שבו (כמו בפסוקים נוספים) המריבה נמשלת לאש:
נרגן הוא המאשים את הזולת שהוא שונא אותו; ההאשמות הללו הן הדלק של המריבה. באין נרגן - כשאף אחד מהצדדים לא חושד בשני שהוא שונא אותו - ישתוק מדון: המריבה לא תימשך; אחרי שהם יצעקו קצת אחד על השני ו"יוציאו קיטור", הם יחזרו להיות חברים טובים.
הרעיון המובא במאמר מתאים לתוצאות של מחקרים פסיכולוגיים שהתפרסמו, בין השאר, בספר "אינטלגנציה רגשית", מאת ד"ר דניאל גולמן, עמ' 76-82. ישנן שלוש דרכים עיקריות שאנשים משתמשים בהן כדי להתמודד עם תחושות של כעס, וניתן לדרג אותן לפי רמת היעילות שלהן:
גם הפסוקים הקודמים מדברים על אש - ייתכן שהם מתייחסים לגורם שמצית את אש המריבה,
משלי כו18-19: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר: הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי
" (פירוט): להצית אש של מריבה זה מאד קל - לא צריך אפילו להסתמך על עובדות, אפשר
לרמות ולהמציא סיפורים דמיוניים שיגרמו לאנשים לריב ביניהם. מרמה כזאת
דומה ל"זיק" - ניצוץ שמצית אש. אולם, מריבה שניצתת ע"י סיפורים דמיוניים כאלה תתקיים לאורך זמן, רק אם אחד הצדדים הוא
נרגן, כלומר חושב שרעהו שונא אותו.
רעיון דומה נמצא במשלי טז28: "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, וְנִרְגָּ
ןמַפְרִיד אַלּוּף
" (פירוט).
הפסוק הבא (פסוק 21) מלמד,
שלפעמים יש גורם חיצוני שיש לו אינטרס ללבות את המריבה ולקיים אותה;
והפסוק שאחריו (פסוק 22) שוב מדבר על הנרגן, ומלמד שהנרגן גורם לא רק להתמשכות המריבה, אלא גם לתחושה רעה אצל שני הצדדים.
יש אנשים, שרבים ואף צועקים, אולם כמה שעות לאחר המריבה הם שוב חברים, מדברים וצוחקים כאילו שלא קרה כלום; ויש אנשים, שאחרי שהם רבים, האוירה ביניהם נשארת עכורה למשך כמה שבועות.
ניתן להבין את הסיבה להבדל זה על-פי
הפסוק שלנו, שבו (כמו בפסוקים נוספים) המריבה נמשלת לאש:
נרגן הוא המאשים את הזולת שהוא שונא אותו; ההאשמות הללו הן הדלק של המריבה. באין נרגן - כשאף אחד מהצדדים לא חושד בשני שהוא שונא אותו - ישתוק מדון: המריבה לא תימשך; אחרי שהם יצעקו קצת אחד על השני ו"יוציאו קיטור", הם יחזרו להיות חברים טובים.
הרעיון המובא במאמר מתאים לתוצאות של מחקרים פסיכולוגיים שהתפרסמו, בין השאר, בספר "אינטלגנציה רגשית", מאת ד"ר דניאל גולמן, עמ' 76-82. ישנן שלוש דרכים עיקריות שאנשים משתמשים בהן כדי להתמודד עם תחושות של כעס, וניתן לדרג אותן לפי רמת היעילות שלהן:
| פרק כו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |