מאת: אראל
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק כו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 סיכום |
- אולם, ענה לכסיל המתווכח עמך כאשר הוא אומר את דברי איוולתו: כשהוא מביא נימוקים שטחיים הנשמעים כדברי חכמה, ענה לו בנימוקים חכמים הסותרים את טענותיו, כדי שלא יחשוב שהצליח לטעון טענה שאין עליה תשובה ויהיה חכם בעיניו.
ענה (השב) תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה, והראה לו טעותו, כי פן יחזיק עצמו לחכם, כי יאמר שלא מצאת מענה; ולכך ענהו, ולא תחשב בזה כמוהו, כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקיצר הכתוב גם בזה, הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא).
אל תען כסיל כאיוולתו") או להתייחס אליו ("
ענה כסיל כאיוולתו"). מתי להתעלם ומתי לענות?
1-2. תלוי בסוג ה"טענות":
כמשל אדם המתפלל בכוונה, ועומד לנגדו עובד גילולים רשע, ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו, שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב " אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה ". כך, אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן, רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אומץ בכח כוונתו" (תניא א כח).
פן תשוה לו גם אתה" - כניסה פזיזה מדי למלחמה עלולה לדרדר אותנו לאותה רמה של אויבינו - גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה חומרית; מדינה שעוסקת יותר מדי במלחמות, מבזבזת את משאביה, ואינה יכולה להתקדם ולהתפתח כראוי.
פן יהיה חכם בעיניו" - הבלגה מוגזמת עלולה לגרום לאויב לחשוב שיש לו צבא מתוחכם ומוכשר, ועלולה לפגוע בכושר ההרתעה שלנו.
1. תלוי בסוג הטענות:
משלי כו12: "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ
" (פירוט) - ייתכן שהכוונה היא,
שלכסיל יש יותר תקוה להחכים מאשר לאיש
חכם בעיניו, ולכן צריך להשתדל לענות לכסיל כל עוד הוא עדיין רק כסיל -
פן יהיה חכם בעיניו.
משלי יד7: "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת
" (פירוט) - ייתכן שהכוונה היא, שאם תנסה להתרחק מהכסיל ולא תענה לו כלל, הוא יקרא אחריך
בל ידעת שפתי דעת, כלומר, יטען שאין לך תשובה; גם זו סיבה לענות לכסיל (במקרים מסויימים),
פן יהיה חכם בעיניו.
אל תען כסיל כאיוולתו") או להתייחס אליו ("
ענה כסיל כאיוולתו"). מתי להתעלם ומתי לענות?
1-2. תלוי בסוג ה"טענות":
כמשל אדם המתפלל בכוונה, ועומד לנגדו עובד גילולים רשע, ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו, שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב " אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה ". כך, אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן, רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אומץ בכח כוונתו" (תניא א כח).
פן תשוה לו גם אתה" - כניסה פזיזה מדי למלחמה עלולה לדרדר אותנו לאותה רמה של אויבינו - גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה חומרית; מדינה שעוסקת יותר מדי במלחמות, מבזבזת את משאביה, ואינה יכולה להתקדם ולהתפתח כראוי.
פן יהיה חכם בעיניו" - הבלגה מוגזמת עלולה לגרום לאויב לחשוב שיש לו צבא מתוחכם ומוכשר, ועלולה לפגוע בכושר ההרתעה שלנו.
1. תלוי בסוג הטענות:
| פרק כו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |