שליחות קטלנית

הפסוק מתאר שתי סכנות בבחירת שליחים גרועים: מקצה רגליים וחמס שותה.

מקצה רגליים

1. מְקַצֶּה הוא קוצץ, חותך.   השליח אמור להיות ה"רגליים" של שולחו: הוא אמור לרוץ ממקום למקום ולדאוג לענייניו של השולח. אולם אם השליח כסיל, הוא מתרשל ונכשל במשימותיו, כך שרגליו של השולח כאילו קצוצות וחתוכות.

2. מְקַצֶּה הוא גם שובר, מכתת. בלשון ימינו "מכתת את רגליו" - שובר את רגליו בהליכה קשה שלא רצה בה.  כשהשליח כסיל, השולח צריך לכתת את רגליו ולרוץ אחריו כדי לתקן את הטעויות שעשה (מצודות).

3. הביטוי מקצה רגליים מזכיר את הפתגם "לשקר אין רגליים" - מכיוון שהכסיל אומר דברי שקר בשם השולח, הוא כביכול מקצץ את רגליו של השולח (גליה).

חמס שותה

חָמָס הוא קלקול והשחתה.   חמס נמשל למשקה רעיל, למשל במשלי י11: "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק, וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס" (פירוט).   כשהשליח הוא כסיל, לא רק שהוא נכשל במשימתו, הוא עוד גורם נזק, והשולח נאלץ "לשתות" את הנזק הזה.

שולח דברים - איזה דברים?

1. במשמעות מצומצמת, דברים הם דיבורים ומסרים, והפסוק מדבר על הנזקים שגורם הכסיל בגלל חוסר-יכולתו לדייק בהעברת המסר (מצודות).  

2. במשמעות מורחבת, דברים הם מעשים או משימות לביצוע, והפסוק מדבר על הנֵכוּת הנגרמת לשולח בגלל חוסר-כשרונו של הכסיל בביצוע המשימות.

3. ובימינו, הפסוק מתאים במיוחד לבחירת פוליטיקאים, שהם שליחים של הציבור. מי ששולח לכנסת שליח כסיל, ימצא את עצמו מקוצץ רגליים (גזירות כלכליות) ושותה חמס (מצב בטחוני רעוע).