תהילה אובייקטיבית

1. אל תבטיחו הבטחות שווא. אולי אתם מבטיחים כי אתם רוצים לזכות כבר היום בכבוד ובשבח על המעשים שתעשו מחר. אבל השבח הזה לא מגיע לכם: אל תתנו לעצמכם תהילה, כבוד ושבח על תוצאות המעשים שתעשו בעתיד, כי אינכם יודעים אילו מצבים חדשים ייוולדו (ייווצרו) בזמן שיעבור עד אז.

כמובן אין איסור גורף להבטיח - הרי החברה האנושית מסתמכת על הבטחות שאנשים מבטיחים זה לזה ועל הסכמים שאנשים עושים ביניהם. האיסור הוא רק להתהלל - לקבל שבח ותהילה על דברים שנעשה בעתיד. ישנן כמה דרכים להבטיח מבלי להתהלל:

א. לדבר רק על מעשים, לא על תוצאות. למשל: מותר לקבלן להבטיח ללקוחותיו שיבנה דירה ע"פ התוכנית שהסכימו ביניהם, אך אסור לו להבטיח "אני אבנה לכם דירה שתעשה אתכם מאושרים". מותר לפוליטיקאי להבטיח "אצביע בעד הגדלת הקצבאות לנזקקים", אך אסור לו להבטיח "אגדיל את הקצבאות לנזקקים" (ייתכן שלא יהיה לו רוב), ובוודאי שאסור לו להבטיח "אפתור את בעיית העוני במדינה".

ב. לדבר רק על טוב, לא על הכי טוב. המשמעות המדוייקת של המילה תהילה היא שבח ומחמאה שנותנים לטוב ביותר. אסור לאדם להתפאר שהמעשים שהוא מתכוון לעשות מחר הם הטובים ביותר, כי איננו יכול לדעת מה יעשו האחרים עד מחר. למשל: מותר לקבלן להבטיח ללקוחותיו שיבנה דירה, אך אסור לו להבטיח שהדירה שהוא בונה תהיה הטובה ביותר או המשתלמת ביותר בשוק. מותר לפוליטיקאי להבטיח "אצביע בעד הגדלת הקצבאות לנזקקים", אך אסור לו להבטיח "אדאג לעניים יותר מכל שאר הפוליטיקאים".

ג. לצרף לכל הבטחה את הביטוי "אם ירצה ה'". כך נוהגים אנשים רבים, וייתכן שהמקור למנהג זה הוא בפסוקנו: כיוון שהאדם אינו יודע אם יוכל לקיים את הבטחותיו - כל שמותר לו להבטיח הוא, שיעשה את מה שה' ירצה.

ד. אולם הטוב ביותר הוא לא להבטיח בכלל - רק לעשות: "מי שיזדמן לו איזה מעשה טוב לעשות ביום זה, שלא יתהלל לומר אעשה אותו למחר, כי אינו יודע איזה עיכוב אפשר שיתייצב כנגדו ביום אחר, ולא יוכל עוד לעשותו... ושלא יוציא מחשבתו בשפתיו, לפי שהסטרא-אחרא אורבת תמיד לעכב ולמנוע את האדם שלא יתעסק בשום מעשה טוב... לשתוק ולהסתיר כל מעשה טוב שיש בליבו לעשות, כי בכך יעלה בידו לעשותו, ולא ימצא קטרוגים ומונעים" (רמ"ד וואלי).

2. ובהרחבה: אל תבטיחו הבטחות-שווא גם בליבכם, ביניכם לבין עצמכם. אל תתהללו בלבבכם על דברים שתצליחו להשיג בעתיד, כי מי יודע אם אכן תצליחו בכך: "היו משה ואהרן הולכין תחלה, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן, ואומרים 'מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור?'; ר' יודן בשם ר' איבו אמר: בפיהם אמרו זה לזה, ר' פנחס אמר: בלבם הרהרו. אמר רבי ברכיה: אמר להם הקדוש ברוך הוא: אל תתהלל ביום מחר, הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן" (ויקרא רבה כ י)

3. על-דרך הדרש, הפסוק מתייחס לצעירים שאומרים "אני רוצה ילדים, אבל לא עכשיו - אולי בעוד שנה, אחרי שאסיים את התואר, אחרי שאקנה דירה גדולה...". אולם הם אינם יודעים מה ילד יום - רמת הפוריות יורדת מיום ליום, וייתכן שביום שירצו ילדים, יגלו שהם כבר לא יכולים להוליד...