המתערב במשפחה של אחרים, יאבד אפילו את בגדיו

פסוקים זהים, משמעות שונה

פסוק זהה נמצא במשלי כ16, אולם שם הכתיב הוא נכרים וכאן הכתיב הוא נכריה, ולכן פירשנו כאן (ע"פ רמ"ד וואלי) שהכוונה לאישה נכריה, והיא הרעה שנזכרה בפסוק הקודם. הפסוק שלנו מדבר על אדם שהתפתה והתערבב, בקשרים כלכליים או נישואי תערובת, עם אשה נכריה, בת עם זר.  

בהמשך להקבלות שנזכרו שם למשלי פרק ז, הפסוק שלנו מקביל למשלי ז5: "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" (פירוט), וכן למשלי ז21: "הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ". גם חבלות מתוארות שם, משלי ז23: "עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ" (פירוט), משלי ז26: "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ" (פירוט).

יוסף במצרים

יוסף בן יעקב התערבב עם מצרים, בני עם זר;   אשת פוטיפר המצריה ניסתה לשכב עמו, וכדי להינצל ממנה הוא נאלץ להשאיר אצלה את בגדו, בראשית לט12: "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי, וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס, וַיֵּצֵא הַחוּצָה".

לאחר מכן היא הטילה את האשמה עליו, ובית המשפט המצרי פסק בעד אותה אישה הנכריה, ולכן חבלו בו וזרקו אותו לכלא.

"ואם תאמר: ולמה יוסף הצדיק, ששמר את עצמו מן החטא, הניח בגדו אצלה? דע, כי אדרבא, משם ראיה, שלא הניח אצלה אלא הלבוש של הגוף, מפני שלא חטא, ולא הלבוש של הנשמה ח"ו. וגם הלבוש של הגוף, הוכרח להניחו אצלה לשני טעמים: האחד - שאם מידי עבירה יצא, מידי הרהור לא יצא. והשני - כדי לתת איזה חלק אל הקליפה שתחדל מרדיפתה..." (רמ"ד וואלי).