דלף טורד ביום סגריר, ואשת מדינים נשתוה

בפסוק משל ונמשל.

המשל:    דֶלֶף = מים דולפים מהתקרה;   טוֹרֵד = מנדנד, מגרש ממקום למקום;    יום סגריר = יום חורף קר וגשום, שבו אנשים מסתגרים בבתיהם;    דלף טורד ביום סגריר = מים שדולפים מהתקרה וגורמים לאנשים לברוח מחדר לחדר בביתם כדי למצוא פינה יבשה, דווקא ביום שבו הם סגורים בבתיהם בגלל הקור בחוץ.

והנמשל:  אשת מדיינים = אישה האוהבת לריב; אישה כזאת גורמת לבני הבית לברוח מחדר לחדר כדי להסתתר מפניה.

הבית הוא מקום שבו אנשים מחפשים מפלט מהקור ומהצרות שבחוץ, אך כשיש בבית דלף טורד או אשת מדיינים - הצרות מגיעות הביתה ואין לאן לברוח.

נשתוה

המילה נִשְׁתָוָה היא מילה יחידאית, והוצעו לה כמה פירושים:

1. מלשון שָׁוֶה, דומה: אשת מדיינים דומה מאד לדלף טורד, "שניהן שוין" (רש"י). כך, בפשטות, פירשו את פסוקנו בתלמוד: "קשה אישה רעה כיום סגריר" (רבא, בבלי יבמות סג:).

- אולם, בספר משלי ישנם עוד עשרות משלים שבהם המשל שוה לנמשל, ובאף אחד מהם לא מופיעה המילה נשתוה, ואין זה ברור מדוע היא מופיעה דווקא בפסוק שלנו (אולי הסיבה היא אומנותית - ליצור משקל של 4 3, שהוא אחד המשקלים המקובלים בספר משלי).

2. מלשון שָׁוֶה, קבוע: "טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כי אם ביום בוא המטר... כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד... אבל אשת מדיינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה..." (מצודת דוד, וכן מלבי"ם).

3. נשתוה = משתוה, משתגעת; ראו הסבר ב'דעת מקרא'. אשת מדיינים נשתוה היא אישה האוהבת לריב ולצעוק כמו משוגעת.

מה צריך לעשות אדם שאשתו היא "אשת מדיינים"? כנראה שהוא צריך להיפרד ממנה, כמו שאומר הפסוק הבא: