סיכום משלי ט

אביגיל הכרמלית היתה אישה חכמה וטובת-שכל (שמואל א כה3). כשדוד רצה להרוג את נָבָל בעלה ולהרוס את ביתה, היא השתמשה בחכמתה כדי להציל את ביתה (ע"פ ר' אליהו שץ):

היא טבחה טבחה ומסכה יינה, אף ערכה שולחנה בלחם ובתוספות, שמואל א כה18: "וַתְּמַהֵר אבוגיל[אֲבִיגַיִל] וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות[עֲשׂוּיֹת] וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים". 

היא שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת, שלחה את נעריה לפניה, שמואל א כה19: "וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ עִבְרוּ לְפָנַי הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה" (או אולי היו אלה נערותיה? שמואל א כה42: "וַתְּמַהֵר וַתָּקָם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ"), ואז באה וקראה בעצמה אל דוד:

"מי פתי יסור הנה, וחסר לב", אמרה לו - היא הוכיחה את דוד, שנהג כפתי וחסר-לב כאשר התעצבן על נבל, שמואל א כה31: "וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם". היא קראה לו ולאנשיו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, עזבו פתאים וחיו ואשרו בדרך בינה - אכלו מהמטעמים שהכנתי, הירגעו, עיזבו את דרך הפתיות, ולכו בדרך של בינה שתביא לכם אושר.

עם נבל לא היה טעם לדבר, יוסר לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו - הוא היה לץ (לעג לדוד) ורשע, שמואל א כה17: "וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו".

אולם, דוד היה חכם והתקיים בו הפסוק הוכח לחכם ויאהבך: הוא קיבל את תוכחתה של אביגיל ונמנע משפיכות דמים, שמואל א כה35: "וַיִּקַּח דָּוִד מִיָּדָהּ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיאָה לוֹ, וְלָהּ אָמַר 'עֲלִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתֵךְ רְאִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלֵךְ וָאֶשָּׂא פָּנָיִךְ" ולאחר מכן אף התאהב בה ונשא אותה לאישה אחרי מות בעלה, שמואל א כה39: "וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל... וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה".

חכמתו של דוד נבעה מיראת ה': תחילת חכמה - יראת ה'. כך הצליחה אביגיל להציל אותו משפיכות דמים, שמואל א כה26: "וְעַתָּה אֲדֹנִי חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ, אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה' מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ; וְעַתָּה יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה" (פירוט). יראת ה' מנעה מדוד להרוג את שאוּל, ואותה יראת ה' החכימה אותו ומנעה ממנו להרוג את נבל.

דמותה של אביגיל, כנראה, עמדה לנגד עיניו של שלמה כאשר תיאר את המחנכת החכמה, המשפיעה לטובה על גברים פתיים, מעוררת בהם יראת ה' והופכת אותם לחכמים.

ההקבלה בין פסוקים 1-12 לאביגיל היא ע"פ ר' אליהו שץ. והוא גם הקביל את פסוקים 13-18 ליעל, שפיתתה את סיסרא לבוא אל ביתה ואז הרגה אותו (שופטים ד). אולם לענ"ד הקבלה זו אינה נכונה, שהרי יעל ודאי אינה אשת כסילות, וסיסרא אינו מיישר אורחותיו.