שנואה כי תיבעל, ושפחה כי תירש גברתה

הפסוקים 22-23 מתאימים לתולדות האבות והאמהות, מהסוף להתחלה:

שפחה כי תירש גברתה היא הגר שפחת שריי, בראשית טז3-4: "וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ... וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ", בראשית כא9-10: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק.    וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק".

שנואה כי תיבעל היא לאה אמנו, בראשית כט31: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, וְרָחֵל עֲקָרָה", בראשית כט33: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן". "שנואה" באופן יחסי - יעקב אהב אותה פחות מאת רחל. הבדלי האהבה הללו התבטאו גם ביחסים בין הילדים - בני לאה שנאו את יוסף בן רחל ורצו להרגו -

נבל כי ישבע לחם אלו בני לאה, שזרקו את יוסף לבור וישבו לאכול, בראשית לז24-25: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.   וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם..."; לאחר מכן הם מכרו אותו לעבד, אולם העבד הפך למלך -

עבד כי ימלוך הוא יוסף, תהלים קה 17-22: "שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.   עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו[רַגְלוֹ], בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.    עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ, אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ.    שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ, מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ.    שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ, וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ".

פירוש שונה במקצת מצאתי בדברי הרב מאיר שפיגלמן: "לאה היא האשה היחידה המכונה במקרא בתואר "שנואה". שנואה כי תבעל, אפוא, היא לאה הנכנסת תחת חופתה של רחל, ונישאת ליעקב במקומה. אם נמשיך באותו כיוון - שפחה כי תירש גבירתה היא בלהה שפחת רחל, הנישאת ליעקב ויולדת לו את ילדיה. עבד כי ימלוך הוא יוסף, שמלך מבית האסורים. נבל כי ישבע לחם הוא נבל הכרמלי, המונע מדוד המלך פת לחם בתואנה כי "היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדֹניו". אולם מהו הקשר בין ארבעה אלו?

מסתבר, כי משל זה נתחבר על היופי המתבטא בצורה לא-נכונה.    יוסף הוא "יפה תואר ויפה מראה" (בראשית ל"ט, ו), ובשעה שהיה בבית פוטיפר - סלסל בשערו קודם זמנו, ועל כן נזרק לבית הסוהר (תנחומא וישב סי' ח').    אביגיל - אף היא יפת תואר, ודוד מעיד עליה "ברוך טעמך וברוכה את", אך היא נישאה לנבל השבע לחם בעוד דוד ואנשיו רעבים בשדה.    רחל, יפת התואר ויפת המראה, נותנת את הסימנים ללאה, גורמת בכך למצב של "שנואה כי תבעל", והופכת את עצמה לעקרה.    ולבסוף - בלהה ניתנת ליעקב תחת גבירתה יפת התואר, ויולדת לו את ילדיה במקומה.

משל זה נתחבר על היופי המתממש בצורה לא נכונה. ומכאן - קצרה הדרך למדרש חז"ל: אדם הרואה במלחמה אשה יפת תואר, חושק בה ולוקח אותה לאשה - סופו שיהיו לו שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וסופו שייוולד ממנו בן סורר ומורה, שסופו שייתלה על העץ" (הרב מאיר שפיגלמן, בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון, פרשת ויצא ה'תשס"ג).

זכר ונקבה בראם

בקטע ישנה סימטריה בין גברים לנשים - בדיוק שני גברים (עבד ונבל) ושני נשים (שנואה ושפחה). הסימטריה הזאת מאפיינת את ספר משלי; ראו במאמר "זכר ונקבה בספר משלי".