שלושה המה מיטיבי צעד, וארבעה מיטיבי לכת

מי שקיבל מה' כוח פיסי, צריך להתנהג בבטחון עצמי ולא להיות הססן. כך ניתן ללמוד מעולם החי:

הליש - האריה - מסוגל להתגבר על כל בהמה, ולכן הוא לא ישוב לאחור, כלומר לא יירתע ולא יתחרט, מפני כל; יש לו ביטחון עצמי, כשהוא מחליט לבצע משימה - הוא לא ייתן לאף בהמה להפריע לו.

זרזיר מתנים הוא יצור שיש לו זריזות במתניו, שמסוגל לרוץ או לעוף במהירות; בין אם הכוונה לכלב ציד, תרנגול, או ציפור הדומה לעורב; גם הוא, כמו הליש, "לא ישוב מפני כל" - רץ או עף בבטחון עצמי וללא היסוסים.

כך גם התיש - הזכר המוביל בעדר העזים: הוא מסוגל להילחם בגבורה גם בחיות טורפות (ראו 'דעת מקרא'), וגם הוא "לא ישוב מפני כל".

הרביעי שונה משלושת הקודמים כי הוא לא חיה אלא אדם - מלך אלקום עמו: גם המלך אוחז בידיו סמכויות וכוח רב, וגם הוא צריך לפעול בבטחון עצמי, לא להסס ולא לפחד מאחרים, כך שאף אחד לא יוכל לקום ולעמוד ולהתמודד עמו.

מהו המסר המעשי של הפסוק?

1. עצה למלך - כדי להצליח בהליכתו, עליו ללמוד מהאריה, הזרזיר והתיש, שהם גיבורים ואינם נסוגים לעולם: "מטיבי צעד - הולכים ומצליחים בגבורתם" (רש"י); "שלושה עזים הם" (הגאון מווילנה); "ולמד דעת, שאין למלך ללכת בטח למלחמה ולעזוב הדבר אל המקרה, אם לא כשימצא בעצמו גבורה, אז יבטח ויצליח ע"פ הרוב, כמו אלו, שע"י שמוצאים גבורה בעצמם, הולכים בטח ומצליחים" (מצודת דוד).

המלך כמובן צריך להתייעץ, ולא לסמוך רק על השכל שלו (ראו הסכנה שבבטחון עצמי מופרז); אבל לאחר שהחליט, עליו לבצע את ההחלטה בבטחון, ולא לסגת מתוך פחד מהתנגדויות.

2. עצה לאדם הפשוט - שלא לנסות למרוד במלך, שהרי המלך הוא כמו אריה, כלב ציד או תיש, ואי אפשר לעמוד מולו (רס"ג; ראיתי ב'דעת מקרא'). רעיון דומה נמצא בפסוקים נוספים בספר משלי, למשל משלי כ2: "נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ" (פירוט).