עבד העולה בבת-אחת לשלטון מזעזע את הארץ

עבד כי ימלוך

1. דוד היה עבדו של שאול, ושמואל הנביא משח אותו למלך. אולם הדבר הרגיז אנשים רבים בארץ, שלא קיבלו את מלכותו. הדבר מתבטא בדברי נבל הכרמלי, שמואל א כה10: "וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר: מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי? הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו!".   גם אחרי מות שאול, מלכותו של דוד הרגיזה את הארץ וגרמה למלחמת-אזרחים בין תומכי איש-בושת בן שאול לבין תומכי דוד (שמואל ב ג1).

2. הוכחות הסטוריות לפסוקנו ניתנו במהפכות הרבות שהיו במאות השנים האחרונות - בצרפת, ברוסיה ועוד; במקרים רבים, המהפכנים נעשו אכזריים יותר מהשליטים שנגדם מרדו, והארץ רגזה תחת עבד כי ימלוך.

גם בתנ"ך: יפתח הגלעדי היה מנהיג של כנופיית "אנשים ריקים" (שופטים יא3); כשהמצב הבטחוני התדרדר, פנו אליו זקני גלעד וביקשו ממנו להיות "קצין" בצבא, אבל הוא לא הסתפק בקצונה, הוא דרש להיות ראש הממשלה, שופטים יא9: "וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן ה' אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ"; זקני גלעד הסכימו בלית ברירה, אבל העליה המהירה מדי של יפתח גרמה לאסון - הביטחון העצמי שלו עדיין נשאר נמוך, והצורך שלו להקפיד על כבודו עדיין נשאר גבוה, וכשבני אפרים באו וצעקו עליו, שופטים יב1: "מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ? בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ!" הוא לא ניסה להשלים עמם (כמו שעשה גדעון לפניו), אלא יצא להילחם בהם והרג 42000 איש.

ישנה נבואה דומה בישעיהו כד1-2: "הִנֵּה ה' בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ, וְעִוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ; וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן, כַּעֶבֶד כַּאדֹנָיו, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ, כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר, כַּמַּלְוֶה כַּלֹּוֶה, כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ". אך שם, כנראה, הסדר הפוך: קודם הארץ תיהרס (למשל ע"י רעידת אדמה או אסון אחר), ואז - כתוצאה מכך - כולם יהיו שווים: העבד ואדוניו, השפחה וגברתה, כולם יאבדו את מעמדם באופן שווה.

3. פסוקים נוספים מביעים התנגדות לשינויים מהפכניים במעמדות:  משלי כח3: "גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים - מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם" (פירוט),   משלי יט10: "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג, אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹל בְשָׂרִים" (פירוט), ואולי גם קהלת י7: "רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים, וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ" (פירוט).

ונבל כי ישבע לחם

4. נבל התנגד לא רק למלכותו של דוד, אלא גם לכך שדוד יאכל לחם, שמואל א כה11: "וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טָבַחְתִּי אֲשֶׁר טִבְחָתִי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה?!".   אולם באופן מפתיע, הפסוק שלנו מדבר לא על עבד השבע לחם אלא דווקא על נבל השבע לחם.    וייתכן שיש כאן אירוניה דקה: המילים "עבד כי ימלוך" רומזים לדברי נבל נגד דוד, והמילים "ונבל כי ישבע לחם" הם התשובה של שלמה בן דוד להתנהגותו הבזויה של נבל, שאכל את כל לחמו בעצמו ולא הסכים לעזור לעבד רעב הנמלט מאדוניו.

ראו גם פסוקים נוספים עם המילה נבל = ברברי, גס וחייתי.