קוד: ביאור:משלי ל20 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק ל פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
- וכן אני לא יודע לזהות את דרך האישה המנאפת - אצל כמה גברים היא עברה, שהרי בכל פעם היא אוכלת (נהנית) ואז מוחה את פיה (מתנקה) ואומרת: "לא פעלתי אוון (רע)!".
- כי כן הוא הדרך של האשה המנאפת, מסתרת זנותה ומוחה (מקנחת) פיה של מטה אחר הזנות ותכחש לומר "לא פעלתי און" הואיל ואין מי מכיר. ואחז במשל כאילו אכלה דבר מה ומקנחת פיה לבל יהיה נראה אם אכלה. וכאילו יגנה אותם לומר: הלא על כי ידמו בדבר ההסתר אל שלשת האלה, מלאה לבם לעשות מעשיהם, והנה מה' לא ייראו, עם כי אין כל דבר נעלם ממנו.
1. לפי רוב המפרשים,
אכילה היא משל ליחסי מין. כך פירשו גם את
משלי ט17: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ,
וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם
" (פירוט), וכך דרשו גם את תלונת בני ישראל,
במדבר יא5: "אֲשֶׁר
נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם
"
(בבלי יומא עה.), וכן את המשנה
(כתובות יג.,
כתובות סה:). הביטוי
מחתה פיה ממשיך את המשל - כמו אישה האוכלת ומנקה את פיה מהשאריות, כך הנואפת מנקה את עצמה כדי שלא יישארו עקבות מהמעשה
(רלב"ג).
2. לענ"ד, בכל התנ"ך הפועל
אכל משמעו
השתמש ונהנה באופן כלשהו. משמעות זו היא היסוד למדרשי הלכה רבים, כגון: האיסור להשתמש בפרי בשלוש השנים הראשונות של העץ,
ויקרא יט23: "שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים,
לֹא יֵאָכֵל
"; האיסור להשתמש בבשרו של שור שהרג אדם,
שמות כא28: "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ
" (פירוט); ואולי גם האיסור להשחית עצים שיש בהם תועלת כלשהי,
דברים כ20: "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא
עֵץ מַאֲכָל הוּא, אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ
".
פרק ל פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |