לשמור על קשר עם ה' בכל מצב

המילה דעהו מקשרת את הפסוק לקודמו.   הפסוק הקודם התייחס למצב שבו אנחנו מתכננים לצאת לדרך או לבצע משימה כלשהי. אנחנו מתכננים תוכניות בעזרת הבינה שלנו, אבל אל לנו להישען רק על הבינה - צריך לפנות אל ה' שהוא מעל הבינה בתפילה בכל הלב.   הפסוק שלנו מתייחס למצב שבו אנחנו כבר בדרך. גם עכשיו,  תוך כדי ביצוע המשימה, צריך להמשיך לדעת את ה' - להיות מודעים לנוכחות התמידית של ה'. להמשיך לשמור על קשר עם ה' בתפילה, לבקש ממנו שיישר את אורחותינו ושנגיע בשלום ובמישור אל מחוז חפצנו.

פירושים נוספים

המושג המרכזי בפסוק הוא דעת ה'. המושג מופיע בפסוקים רבים.    ר' יונה גירונדי (בפירושו על משלי ב5)  סיווג פסוקים אלה לחמש מעלות, זו למעלה מזו:

1. מוּדעוּת למציאות ה', כמו ב:
* דברים ד39: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד",
* תהלים ק3: "דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ ולא[וְלוֹ] אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ".

2. עבודת ה', הזהירות במצוותיו והיראה מעבור על דבריו, כמו ב:
* ירמיהו ט23: "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'" (פירוט),
* ירמיהו כב16: "דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב, הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה'".
הדבר נקרא "ידיעת ה'" כי בזה ייוודע, בנגלה מפעולות האדם, כי הוא מאמין בה' ומקבל עליו עול מלכותו.

3. הכרת דרכי ה' וגבורת חסדיו ונפלאותיו, כמו ב:
* שמות לג13: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאֶתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה",
* תהלים קג7-8: "יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו; רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד".

* איוב כג3: "מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ, אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ",
* במדבר כד16: "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם".

4. הפנמה נפשית של המודעות למציאות ה' (השורש ידע בלשון המקרא מציין קשר קרוב ופנימי). ידיעה זו מביאה ליראת ה' ברמה גבוהה, יראת הרוממות. זו המדרגה הנזכרת במשלי ב5: "אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא", והוזכרה אחרי היראה כי היא שלמוּת היראה. וזו המדרגה הנזכרת בפסוקנו, משלי ג6: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". וכן בדברי חכמי התלמוד "כשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם מתפללים" (ברכות כח:), "דע מה למעלה ממך - עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (אבות ב א). 

"יודע ה' הוא בהאצל על נפשו המורא מן הידיעה!" לא ידיעה מחשבתית בלבד, אלא ידיעה המשפיעה על הנפש.

5. המעלה החמישית לא נמצאה במהדורה זו (מהדורת הרב גלוסקינוס), והיא מחכה לפרשן שיבוא וישלים את החסר.

ולענ"ד, דעת מציינת גם קשר קרוב, כמו בבראשית ד1: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (פירוט). והמושג דעת ה' מציין קשר קרוב עם ה' המתבטא בתפילה מכל הלב.

בכל דרכיך

מה הן הדרכים, ומה המשמעות המעשית של ההדגשה בכל דרכיך? נראה כמה פירושים המכוונים כנגד הפירושים על דעת ה':

1. דרכים הן כמשמען - מסלולים או כבישים. נזכור את מציאות ה' לא רק כשאנחנו ב"מגרש הביתי" שלנו, אלא גם בכל פעם שאנחנו מסתובבים בחוץ ובדרכים. וכן נאמר גם בדברים ו7: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".

2. דרכים הן אורחות-החיים - המעשים היומיומיים שאנחנו עושים. נזכור את מצוות ה' ונשמור את חוקיו. לא רק במצוות שבין אדם למקום, אלא גם במסחר וביחסים בין אדם לחברו. כי "יש הרבה אנשים שמאמינים בקב"ה, ואפילו מתפללים כל יום ומניחים תפילין ושומרים שבת, אבל כשהם עסוקים בענייני החול, בעבודה או במסחר או בדברים אחרים - אינם משייכים את זה לשמירת התורה, נראה להם שהתורה היא משהו קדוש ועליון שהמפגש איתו הוא רק בבית הכנסת או בבית המדרש ובעניינים דתיים בלבד, ואילו חייהם היום יומיים אינם קשורים לדת ועבודת ה', וזו היא טעות חמורה מאד!!... אצלנו, כל חיי החול, וכל המעשים שנראים לכאורה פשוטים ולא שייכים לקודש - אצלנו הכל קשור ומשתלב יחד לדבר אחד גדול ועצום - לחיות עם בורא עולם. תורתנו היא תורת חיים! היא דרך שאנחנו צועדים בה רגע רגע, בכל מצב! בכל שניה! בכל נשימה ונשימה!!... לפני כל מעשה שאתה עושה עליך לחשוב: האם תהיה מזה תועלת בעבודת ה' או לא?... מה שיקדם אותנו בעבודת ה' - נעשה,  ומה שמפריע לעבודת ה' - נתרחק ממנו. כך יהודי חי - הוא מכניס את בורא עולם בכל פעולה ופעולה" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט סיון ה'תשס"ט).

3. "דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה? בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. אמר רבא: אפילו לדבר עבירה" (בבלי ברכות סג.).  דרכים הן התנהגויות, והמילה בכל מדגישה שיש לזכור את חסדי ה' ורחמיו גם כשההתנהגות שלנו רחוקה מאד מדבר ה' - אפילו כשאנחנו עוברים על על מצוותיו!    לפעמים אדם נופל ומתמכר לעבירה ומרגיש שאינו יכול לצאת ממנה. אבל אם הוא נזכר בה' ומתפלל אליו ומבקש ממנו שיעזור לו לצאת מזה, עצם המחשבה על ה' יוצרת אור בנשמתו, ו"מעט מן האור מרחיק הרבה מן החושך", והאור הזה מעורר אותו לתשובה (ע"פ גליה).  וכן נאמר על עם ישראל בגלותו, דברים ד29: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (פירוט).

4.  יש אנשים, שבזמן התפילה חושבים על מעשי חסד שהם צריכים לעשות, וכשהם עושים חסד המחשבה שלהם נודדת לחידושי תורה, וכשהם לומדים תורה הם נזכרים בצרות שהם צריכים להתפלל עליהם... הפסוק בכל דרכיך דעהו מלמד שצריך להתמקד.   האות ב עניינה בתוך, והיא מלמדת ש"צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם:     כשהוא עוסק בתפלה - יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפילתו וכוונה רצויה באמונת הלב...  וכשהוא עוסק בתורה - ימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב...  ובהיותו עסוק בגמילות חסד להיטיב לחברו - יבקש את הקב"ה בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת.     וכן בכל הדברים שעושה,  הרי אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית', על-כן כל מה שעושה... יבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות" (ע"פ הראי"ה קוק, מוסר אביך ב ב).      בכל מעשה שאנו עושים, בין קודש ובין חול, נהיה מרוכזים וממוקדים, ונדע שה' נמצא איתנו ומתגלה אלינו באותו מעשה.