זכויות חיוביות וזכויות שליליות בספר משלי

קוד: ביאור:משלי ג27 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

→ג 26— משלי ג 27 — ג 28←

משלי ג27 : "אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו, בִּהְיוֹת לְאֵל ידיך[יָדְךָ] לַעֲשׂוֹת;"

אל תמנע מהזולת לקבל דבר טוב שמגיע לו, כאשר יש לאל ידך (יש לך כוח ויכולת) לעשות.

ביאור נוסף: ביקשו ממך טובה, ואתה יכול לעשות? עשה! הרי אתה יכול, יש לך כוח, אז מה אכפת לך?

עצות

ישנו ויכוח בין הוגי-דעות מודרניים, האם זכויות האדם כוללות רק חירויות שליליות - כגון הזכות שלא להירצח, שלא להישדד וכו'; או גם חירויות חיוביות - הזכות למזון, לבריאות וכו'.

לויכוח זה ישנן השלכות מעשיות מרחיקות לכת. לדוגמה, ממשלה המכירה בחירויות חיוביות עשויה לגבות מיסים על-מנת לספק אוכל לכל אזרח, שהרי לכל אזרח ישנה "הזכות למזון". אולם, ממשלה המכירה רק בחירויות שליליות תגבה רק את המס המינימלי הדרוש על-מנת לשמור על בטחונם של האזרחים; כל מס מעבר לכך ייחשב לשוֹד, הפוגע בחירותם (השלילית) של האזרחים לשמור על רכושם.

מה דעתו של ספר משלי בנושא זה? הפסוק שלנו הוא הזדמנות טובה לברר.

הפסוק מעודד את האדם לעשות מעשים טובים למען הזולת כמיטב יכולתו:   אֵל = כוח;    בהיות לאל ידך לעשות = כשיש לך כוח לעשות טוב, כשאתה יכול לעשות טוב בקלות ובמסגרת הכוחות שבידך. בקריאה פשוטה נראה, שהפסוק אינו מטיל חובה כלשהי על האדם כלפי זולתו, אלא פונה אל הרגש - "אתה יכול לעשות טוב, אז תעשה, מה אכפת לך?".

אולם, המילה בעליו רומזת, לכאורה, למסר רדיקלי יותר: אם הזולת הוא בעליו של המעשה הטוב, אז אתה חייב לתת לו את המעשה הטוב הזה; כביכול, אם אינך עוזר לו, אתה שולל ממנו את זכויותיו - כדעת המאמינים ב"חירויות חיוביות". המילה אֵל רומזת לכך, שהכוחות שיש לך הם מעשה ידי האל; ה' נתן לך את הטוב בתור פיקדון, אתה רק השליח להעביר אותו לבעליו!

א. המפרשים פירשו את המילה בעליו בדרכים שונות:

1. הפירוש הרדיקלי ביותר הוא: "מבעליו - מן הצריך אל הטוב" (רבנו יונה גירונדי); כל מי שצריך שיעשו עבורו מעשה טוב, הוא בעליו של אותו מעשה, ולכן אתה חייב לעזור לו.

2. פירוש מתון יותר הוא: "אל תמנע צדקה מן העני" (רש"י). לא כל מי שצריך מעשה טוב הוא בעליו, אלא רק העני, שהרי ה' - שהכל שלו - ציווה בפירוש בתורה לתת צדקה לעניים, ובכך הקנה להם בעלות על הצדקה.

3. פירוש מתון יותר הוא: "מבעליו - ממי שהוא ראוי לו" (רלב"ג); "מבעליו - כלומר, אם המקבל בעליו של זה הטוב, שראוי לקבל זו הטוב" (הגאון מווילנה), "לעשות חסד עם הצדיקים... ולא עם הרשעים" (רמ"ד ואלי). לא כל עני, אלא רק מי שמגיע לו שיעשו לו טובות, בהתאם למעשיו; רק אדם טוב, צדיק, חרוץ וכו'.

ייתכן שהכוונה למישהו שעשה לך פעם טובה, ולכן אתה חייב לו: לפי זה, הכתוב מלמד, שאם אתה חייב טובה למישהו - עליך להחזיר לו את הטובה בהקדם האפשרי, כל עוד אתה יכול.

4. והפירוש המתון ביותר הוא: "מבעליו - מבעל הטובה, רוצה לומר, ממי שבא לקבל הטובה" (מצודות). בעליו הוא מי שמקבל את המעשה הטוב ונהנה ממנו; המילה נאמרת על-שם העתיד, כמו בפסוקים:

  • איוב כב6: "כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם,וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט" - אחרי שתפשיט את בגדיהם, הם יהיו ערומים;
  • דברים כב8: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" - אחרי שייפול, הוא יהיה "נופל".

כך גם אצלנו - אל תמנע טוב מכל אדם, שאחרי שתיתן לו את הטוב, הוא יהיה בעליו: לפי פירוש זה, המילה בעליו לא מוסיפה דבר מעבר למשמעות הפשוטה שנזכרה למעלה - עידוד לעשות מעשים טובים כמה שאפשר.

לפי פירוש זה, החצי השני של הפסוק, בהיות לאל ידך לעשות, פונה גם הוא אל הרגש: עכשיו אתה יכול - אולי בעתיד כבר לא תוכל: "אל תמנע צדקה מן העני בהיות לאל ידך לעשות צדקה, שמא יבוא יום ואין לאל ידך" (רש"י); כשמבקשים ממך טובה, שמח שיש לך אפשרות לעשות זאת: "ביקשו ממך לעשות טובה ואתה יכול לעשותה - תעשה!! ותודה לה' שיש לך את הזכות והיכולת לעשות, כי יש כאלה שאין להם אפשרות. לדוגמה: ילד שבא לאביו ומבקש עזרה בשיעורי בית - האב צריך לרוץ ולעזור לו, ויודה לה' שהילד שלו רוצה לעשות שיעורי בית, ואינו כאותם הילדים שצריכים לרדוף אחריהם שיעשו שיעורי בית והם אינם רוצים... יש לך כסף ברוך ה', ביקשו ממך לתת הלוואה ואתה מסוגל לעמוד בה - תתן. כמובן תבדוק למי, ותדאג לבטחונות וכו', אבל - תתן!! שלא חלילה תגיע לצד השני להיות מהמבקשים" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט"ז סיון ה'תשס"ט).

ב. אמנם, ניתן לפרש שהפסוק בכלל אינו מחייב את האדם לעשות משהו כלפי הזולת, אלא רק לא למנוע טוב: אם ישנו טוב כלשהו שיכול להגיע לזולת, אז אסור לנו להתערב ולמנוע ממנו לקבל את הטוב הזה. לדוגמה:

5. אחת מהתקנות שתיקן יהושע בן נון בזמן חלוקת הארץ לבני ישראל היא: "מהלכים בשבילי הרשות" - "סתם בני אדם, משהכניסו תבואתם עד שעת הזריעה, מפקירים שדותיהם ליכנס בהן כל אדם לקצר את הדרך שלא יקיף, והן נקראין 'שבילי הרשות' לפי שברשות עושין;והתנה יהושע שלא יקפידו על כך"... "הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו - מה הבריות אומרות עליו? "מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו! עליו הכתוב אומר 'מהיות טוב אל תקרי רע'. ומי כתיב 'מהיות טוב אל תקרי רע'? אִין, כתיב כי האי גוונא: אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות." (בבלי בבא קמא פא ב, רש"י). אם לאדם יש שדה שאינו זרוע, הוא לא יפסיד שום דבר מכך שאנשים יעברו דרכו, ולכן אל לו למנוע מהם את הנוחות הזאת.

6. בדיני שכירת פועלים: "לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא; ודקאמרת 'סבור וקביל' - דאמרי ליה: לית לך אל תמנע טוב מבעליו?": אדם שלח שליח לשכור לו פועלים תמורת 4 זוזים. השליח מצא פועלים והציע להם לעבוד תמורת 3 זוזים, והם הסכימו. לאחר זמן, גילו הפועלים שהמשכיר למעשה היה מוכן לשלם להם 4 זוזים. על-פי ההלכה, אין להם זכות לתבוע את השליח שרימה אותם, אבל יש להם זכות להתרעם עליו, כי הוא מנע מהם טוב שהיה יכול להיות בבעלותם (בבלי בבא מציעא עו א).

לפי פירושים אלה, גם החצי השני של הפסוק יתפרש בצורה שונה: בהיות לאל ידך לעשות = כשאתה יכול למנוע טוב: "אל תמנע טוב מבעליו- אם ראית חבירך חפץ להטיב לעניים, אל תמנעהו בהיות לאל ידך להחדילו" (רש"י).

לעיון נוסף

המאמר המקורי


→ג 26— משלי ג 27 — ג 28←

תגובות