קוד: ביאור:משלי יג5 בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק יג פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 |
הצדיק שונא דברי-שקר, המעוותים את המציאות ומונעים עשיית צדק; אולם הרשע מוכן להבאיש ולהחפיר את יריבו בדברי-שקר כדי לנצח במשפט.
/ הצדיק שונא דברי-שקר, ולכן הוא חושף את שקריו של הרשע ברבים ומביא על הרשע בושה וחרפה.
הצדיק שונא לקבל דבר שקר ולשון הרע; אבל הרשע מקבל הוא מייד, וימאס את הנאמר עליו כדבר הנבאש, ויחפיר (יבייש) אותו.
אדם שרוצה שהצדק ייצא לאור (להלן: הצדיק), רוצה שכל אחד יקבל את המגיע לו - לא פחות ולא יותר; לכן, עו"ד צדיק שונא דברי שקר; דברי שקר מעוותים את המציאות ואינם מאפשרים לעשות צדק.
ניגודו של הצדיק (להלן: הרשע) אינו מתעניין כלל בצדק, ולכן, עו"ד רשע מוכן להבאיש (= לקלקל ולהפסיד) את שמו הטוב של האדם שנמצא בצד השני של המתרס המשפטי, לגרום לו בושה וחרפה על לא עוול בכפו, רק כדי שהוא יורשע / שהצד שלו יזוכה.
הרעיון ממשיך בפסוק הבא, משלי יג6: "צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ, וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת
": הצדקה היא דרכו של הצדיק; דרכו של
הצדיק היא לשמור
ולנצור על
התם-דרך (= השלם ללא פגם במעשיו), כך שלא ייענש בחינם; ודרכו של
הרשע היא
לסלף ולעוות את מעשה
החטא של כך שייראה חמור יותר / קל יותר ממה שהוא באמת, העיקר שהנאשם יורשע / יזוכה, לפי העניין (פירוט).
רעיון דומה במשלי כו28: "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו, וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה
" (פירוט).
הצדיק שונא את השֶקֶר, אבל לא את השקרנים; שונא את הרוע ולא את הרעים.
אחרי שמשה ואהרן ביקשו מפרעה שישחרר את בני ישראל, פרעה החמיר את קושי השיעבוד. בתגובה באו כמה כמה מהשוטרים של בני-ישראל והאשימו את משה ואהרן, שמות ה21: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם 'יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט, אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ!'
".
במחשבה ראשונה נראה שהתלונה שלהם נכונה. אבל לפי חז"ל, אנשים אלה היו דתן ואבירם הרשעים (רש"י על פסוק 20)! כשהאמת מתגלה בעולם, הדבר אכן גורם להבאשת ריחם של הרשעים! דתן ואבירם התרגלו לחיות במשטר של שקר, משטר שבו כולם עבדים של פרעה, ופרעה בוחר שוטרים שיעזרו לו לשעבד את אחיהם. כשמשה ואהרן נכנסו לתמונה, האמת התחילה להתגלות: בני ישראל הם עבדי ה' בלבד, ולא עבדים לבשר ודם! התברר שלדתן ולאבירם אין שום מעמד מיוחד - אין להם שום זכות וכוח לסייע לפרעה לשעבד את בני ישראל. הדבר בייש אותם ופגע במעמדם לפני פרעה, ועל כך התלוננו.
ועל זה נאמר בפסוק שלנו: דבר שקר ישנא צדיק - זה משה (ואהרן), ששנא את משטר השקר והשיעבוד; ורשע יבאיש ויחפיר - מעשהו של הצדיק גרם להבאשת ריחו וירידת מעמדו של הרשע בעולם השקר.
יבאיש - מהשורש באש הדומה לביש (רע) ובושה. וכן בשמות ה21: "הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ
".
יחפיר - מהשורש חפר הדומה לחרף, חרפה.
ורשע יבאיש ויחפיר - כמה פירושים:
1. הרשע משתדל לגרום לזולת להיראות רע ולהריח רע, הוא מביא על הזולת בושה וחרפה (יבאיש, יחפיר - פעלים יוצאים, והנושא הוא הרשע; כך פירשו רוב המפרשים).
- אולם לפי זה, הניגוד בין חצאי הפסוק אינו ברור: החצי הראשון מדבר על שקר והחצי השני מדבר על בושה. היה ראוי לכתוב: "דבר שקר ישנא צדיק, ורשע ירמה וישקר", או "דבר חרפה ישנא צדיק, ורשע יבאיש ויחפיר".
2. הרשע מבאיש ומחפיר את עצמו במעשיו הנבזים (יבאיש, יחפיר - פעלים עומדים, והנושא הוא הרשע; כך פירשו בדעת מקרא).
- אולם גם לפי זה הניגוד בין חצאי הפסוק אינו ברור.
3. לכן נראה לי שהפירוש הוא: הצדיק גורם בושה וחרפה לרשע, בכך שהוא חושף את שקריו (יבאיש, יחפיר - פעלים יוצאים, והנושא הוא הצדיק; מלבי"ם פירוש שני. וראו גם "הקבלות").
| פרק יג פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |