גם אנשים שהתנהגותם נראית לנו מוזרה, עשויים להיות זכים וישרים

מי הפכפך ומי זך?

1. לפי רוב המפרשים, הפכפך וזך הם שני אנשים שונים: החצי הראשון מדבר על איש הפכפך שאינו ישר, והחצי השני מדבר על איש זך אשר פעולותיו ומעשיו ישרים.

- אולם, המילה זך משמשת בלשון המקרא רק כשם-תואר ולא כשם-עצם, ולכן מסתבר שהיא מתארת את פעלו של האיש שנזכר בתחילת הפסוק, ולא מציינת איש אחר שהוא זך.

2. מהשוואה לשני פסוקים אחרים, שבשניהם נזכר המושג דרך/י איש (משלי טז2: "כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'" (פירוט), משלי כא2: "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'" (פירוט)), ניתן להסיק שהתארים זך וישר מתארים את האופן שבו רואה האדם את מעשיו: למרות שהדרך = המסלול שהאיש בוחר ללכת בו, הוא הפכפך = עקום והפוך מהאמת, וזר = מוזר ומנוגד למוסר המקובל, הרי שבעיני האיש עצמו - זך וגם ישר פעלו; כלומר, גם אם הוא עושה מעשים שכל אחד אחר יבין מייד שהם פסולים - הוא עצמו רואה את המעשים כטהורים ואמיתיים; לפי זה, הפסוק בא להפנות את תשומת ליבו של האדם לכך שהוא לא יכול לשפוט את דרכו באופן אובייקטיבי.

- אולם, לפי פירוש זה חסרה בפסוקנו המילה העיקרית - בעיניו. הפסוק מציג אדם אשר זך ישר פעלו באופן מוחלט, ולא רק בעיני עצמו.

3. דווקא בתחילת הפסוק ישנה מילה המתייחסת למה שנראה לעין - המילה זר. דרך זר הוא דרך מוזר ולא מוכר;   דרך הפכפך הוא דרך הפוך מהמקובל וסותר את עצמו.

אנשים שונים ומוזרים מייד מעוררים בנו חשד: אם הם לא מתנהגים כמו כולם, הם בטח לא חושבים כמו כולם, וזה בטח מראה שיש להם איזו בעיה.   אולם לפעמים ישנו איש, שדרך-חייו נראה לנו הפכפך וזר, ובכל זאת מעשיו זכים וישרים.

הפסוק מלמדנו להיות סובלניים, להתייחס בעין יפה גם לאיש שדרכו נראית לנו הפוכה מוזרה, לדון אותו לכף זכות ולא ללעוג לו, כי ייתכן שפעולותיו זכות וישרות לא פחות משלנו.