לקחת מיסים מרשעים במקום מצדיקים

כופר הוא תשלום שמשלמים כתחליף לעונש;   תחת- = במקום, כתחליף.

למי מכוון הפסוק?

1. לפי רוב המפרשים, הפסוק מתאר את הנהגת ה' בעולם: "כאשר היה ראוי מצד ההשגחה הכוללת שיגיע רע מה לצדיק, השם יתברך ישית הרשע כפרו, וישית הבוגד כופר לישרים. והיה זה כן, כי מההשגחה הדבקה להם ימשך שינצלו. ולפי שהתועלת ברע הוא אבדן הרשעים בו... הנה יביא השם יתברך הרשע והבוגד אל הרע ההוא" (רלב"ג, וכן מצודות).

- אולם, רעיון זה נכתב כבר בצורה ברורה יותר במשלי יא8: "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו" (פירוט), והפסוק שלנו לכאורה לא מוסיף כל מסר מעשי.

2. היה אפשר לפרש: כופר לצדיק רשע = כשצדיק נמצא בשבי, יש לשחרר רשע מהכלא ככופר נפש תמורתו; לפי זה, הפסוק בא לקבוע את ה"שער" לעסקאות שבויים: רשע אחד תמורת צדיק אחד.

- אולם, לפי זה קשה להבין את החצי השני של הפסוק, המציג שער אחר: תחת ישרים רבים - בוגד אחד.

3. לכן נראה לי שהפסוק שלנו הפסוק הוא עצה לשלטון, כמו פסוקים נוספים העוסקים בשכר ועונש.

בכל פעם שנגזרת גזירה רעה על צדיק, בין אם בגופם או בממונם, צריך להשתדל שהרשע יהיה כֹּפֶר, כלומר, תחליף לצדיק, ויסבול מהגזירה הרעה במקומו;   ובכל פעם שנגזרת גזירה רעה על ישרים, צריך להשתדל שיהיה בוגד תחתם ובמקומם.

בפרט, אם נגזר על הצדיקים לשלם מיסים, ראוי להשתדל להקטין כמה שיותר את המיסים המוטלים על כלל האזרחים, ולגבות כמה שיותר מיסים מרשעים - אנשים שהורשעו בפשעים. הטוב ביותר הוא, שכל המיסים יגיעו מקנסות המוטלים על רשעים, אבל אם זה בלתי אפשרי, צריך לפחות להשתדל שהרשעים ישלמו את הכסף הדרוש להחזקת המשטרה ומערכת המשפט, שהרי הרשעים הם הגורם העיקרי לצורך במוסדות אלה.