אשת מריבות - נזקים ודרכי התמודדות

על-פי הפשט, הפסוקים נותנים עצה לרווקים/ות המחפשים/ות בת/בן-זוג;    על-דרך הרמז, הפסוקים נותנים עצה לנשואים/ות;    ועל-פי הדרש, הפסוקים הם משל ליחסי ה' ועם ישראל.   נסביר:

עצה לרווקים

1. התכונה הגרועה ביותר בבת-זוג היא הנטיה למריבות. עדיף להישאר לבד מאשר להתחתן עם אשת מדיינים - אישה סכסכנית שתמיד מוצאת סיבה לריב, להתלונן ולתבוע אנשים לדין.

כשחיים עם בן/בת זוג שאוהב/ת לריב, גם אם המריבות הן לא בין בני הזוג אלא עם אנשים אחרים, אי אפשר לפתח קשר יציב ויצירתי, כי כל האנרגיה מתבזבזת על תלונות על צרות שאנשים אחרים עושים. כך, המטרה שלשמה נוצר החיבור בין האיש והאישה - לחיות חיי יצירה - לא מתגשמת.

טוב יותר לשבת על פינת גג - לגור לבד, במקום חשוף לפגעי הטבע מלמעלה וסכנת נפילה למטה - מאשת מדיינים ובית חבר - מאשר להתחתן ולגור עם בת-זוג שאוהבת לריב, בבית משותף שיש בו חיבור בין האיש לאשתו. הנזק הנגרם מהמריבות ומהתלונות גדול יותר מהתועלת שבחיבור.

גרועה יותר מאשת מדיינים היא אשת מדיינים וכעס. טוב יותר אפילו לשבת בארץ מדבר - לגור לבד במקום מבודד לגמרי - מלהתחתן עם אשת מדיינים שהיא גם מלאה כעס.

וכן נרמז בהלכה: "כל המשפחות בחזקת כשרות, ומותר לישא מהן לכתחילה.  ואף על פי כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכול ועז פנים ביותר - חוששין להן, וראוי להתרחק מהן:  שאלו מיני פסלנות הם.  וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים - חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא:  שכל הפוסל, במומו הוא פוסל. וכן כל מי שיש בו עזות פנים, ואכזריות, ושונא את הבריות, ואינו גומל להם חסד - חוששין לו ביותר, שמא גבעוני הוא:  שסימני ישראל האומה הקדושה - ביישנין, רחמנים, וגומלי חסדים..." (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יט יז); התכונה הראשונה ברשימת התכונות שבגללן ראוי לפסול שידוך היא הנטיה לריב.

עצות לנשואים

הפסוק מכוון לאנשים שלא קיימו את העצה בסעיף 1, וגילו לאחר החתונה שבן/בת זוגם אוהב/ת לריב.

2. כשבת הזוג היא אשת מדיינים - רבה עם אנשים אחרים - יש להשתדל להרחיק אותה מחברתם של אנשים אחרים שעמם היא עלולה לריב, ולא ללכת איתה לבקר חברים: טוב לשבת עם האישה על פינת גג מבודד, מללכת עם אשת מדיינים לבקר בבית חבר;    וכשהיא גם אשת כעס - יש להרחיק אותה עוד יותר, ולברוח איתה למדבר (מתוך "פירושים וסימנים לספר משלי" חלק ב, בהוצאת נח"ת חיפה ה'תשנ"ה).

3. כשבת הזוג היא אשת מדיינים, יש להתייחס למצב כאל ישיבה על פינת גג - מצב מסוכן שיש להתמודד איתו בזהירות כדי שלא ליפול; כלומר, יש לדבר עמה בעדינות ולהיזהר שלא לגרום לה להיכנס למריבה. וכשבת הזוג היא גם אשת כעס, יש להתייחס למצב כאל ישיבה בארץ מדבר - מקום יבש ומסוכן שיש לצאת ממנו בהקדם האפשרי; כלומר, לעשות הכל כדי להפיג את כעסה (ע"פ רעיון של פינחס אהרוני, ה'תשס"ד).

- אמנם, פירושים אלה אינם פשוטו של מקרא, שהרי הפסוקים מציבים את "פינת גג" ואת "ארץ מדבר" כניגוד ל"אשת מדיינים", ולא כמקום שאליו צריך לבוא עם אשת המדיינים, או כמשל לאשת מדיינים.   לפי פירושים אלה היה ראוי לכתוב "טוב שבת עם אשת מדיינים על פינת גג מבבית חבר" או "טוב שבת עם אשת מדיינים וכעס בארץ מדבר".

משל ליחסי ה' והאומה הישראלית

4. הפסוקים רומזים למסעות שנסעה השכינה כאשר היא הסתלקה מישראל בימי בית ראשון: "עשר מסעות נסעה שכינה:... וממזבח לגג - דכתיב טוב לשבת על פנת גג... ומהר למדבר - דכתיב טוב שבת בארץ מדבר..." (בבלי ראש השנה לא.).

טוב לה' לשבת על פינת גג, כלומר לצמצם את שכינתו לגג בית המקדש, מלהשרות את שכינתו על האומה הישראלית כאשר יש בה מדיינים, מריבות בין אדם לחברו, ובית חבר, "חברים", אלילים זרים, שמביאים אל בית המקדש;

וכן טוב לה' לשבת בארץ מדבר, כלומר לסלק את שכינתו לגמרי, מלהשרות  שכינתו על האומה הישראלית כאשר יש בה מדיינים וכעס, מריבות בין אדם לחברו ומעשים שמכעיסים את ה'.

מהו בית חֶבֶר?

(המילה מנוקדת "בֵית חָבֶר" אולם הטעם הוא מלעיל, ומכאן שהמילה היא "חֶבֶר". תנועת סגול מוארכת לפתח בסוף פסוק).

1. בית חבר הוא בית שיש בו חיבור ושיתוף בין איש לאשה, כניגוד לפינת גג שהיא מקום מבודד ללא זוגיות.

2. בית חבר הוא בית שיש בו חבורה של אנשים (כמו בהושע ו9: "וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים, חֶבֶר כֹּהֲנִים..."; מצודת ציון); ומכאן - טוב לשבת לבד על פינת גג, "מלשבת עם אשת מדיינים, אף בבית חבורת אנשים" (מצודת דוד). לפי זה, הפסוק ממליץ לוותר, לא רק על החיבור שבין האיש לאשתו, אלא אף על הקשר עם חברים, ובלבד שלא להיות עם "אשת מדיינים".

3. בית חבר הוא בית שיש בו הרבה חברים וידידים, שהאישה מביאה כדי לדבר עמם: "שנכנס לבית חברו לדבר עם אשתו" (רש"י). לפי זה, הביטוי בית חבר דווקא מנוגד לביטוי אשת מדיינים, והוא מתאר אישה הנמצאת בקשרים טובים עם כל העולם - קשרים כל כך טובים, שהבית שלה מלא בחברים מהעבר שהיא עדיין שומרת איתם על קשר. גם בבית כזה אי אפשר ליצור קשר קבוע ויציב בין האיש לאשתו, ולכן, גם במצב כזה עדיף להיות לבד: טוב לשבת על פינת גג לבד מאשת מדיינים, וטוב לשבת על פינת גג מבית חבר; שני הקצוות אינם טובים.