קוד: ביאור:משלי כא2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק כא פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 |
כל דרך (הרגל ומנהג) של כל איש נראה בעיניו (בראיה שטחית) ישר וטוב; אולם ה' תוכן (שוקל ומודד בדקדקנות) גם את הליבות (המחשבות והכוונות הפנימיות) של מעשי האדם.
כל דרך איש ישר בעיניו, כי אינו רואה חובה לעצמו; וה' הוא בתוך לבו, ויודע הוא אם ישר דרכו או לא.
1. פסוק דומה נמצא במשלי טז2: "כָּל דַּרְכֵי אִישׁ זַךְ בְּעֵינָיו, וְתֹכֵן רוּחוֹת ה'
" (פירוט). שם הסברנו את המשמעויות המעשיות של הפסוקים; כאן נסביר את ההבדלים בין הפסוקים על-פי
ההבדל שבין לב לרוח:
2. בפרק יב יש פסוק נוסף עם הביטוי
ישר בעיניו,
משלי יב15: "דֶּרֶךְ
אֱוִיל
יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם
": דרכו של
האויל היא תמיד ישרה בעיניו, אבל דרכו של החכם אינה ישרה בעיניו, ולכן החכם מוכן לקבל עצות מאחרים (פירוט). איך זה מסתדר עם הפסוק שלנו, שאומר "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו
", כולל איש חכם?
נראה שההבדל בין הפסוקים הוא, שבפסוק שלנו נזכר שם ה'. מכאן שהפסוק שלנו מתייחס לענייני עבודת ה', והפסוק בפרק יב מתייחס לעניינים חומריים:
3. פסוק נוסף המתאר ניגוד בין
האדם לבין
ה' ובין
העיניים לבין
הלב נמצא בדברי ה' לשמואל הנביא,
שְׁמוּאֵל א טז7: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה
לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה
לַלֵּבָב
".
4. המילים
זך וישר מקבילות גם בפסוקים נוספים, איוב ח6: "אִם
זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה, כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ
", משלי כ11: "גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר נָעַר,
אִם זַךְ וְאִם יָשָׁר פָּעֳלוֹ
" (פירוט), משלי כא8: "הֲפַכְפַּךְ דֶּרֶךְ אִישׁ וָזָר,
וְזַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ
" (פירוט);
5. גם הביטויים כל דרכי- ודרכי-איש מופיעים בפסוקים נוספים, משלי ג5-6: "בְּטַח אֶל ה' בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.
בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ
" (פירוט), משלי ג31: "אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר
בְּכָל דְּרָכָיו
" (פירוט), משלי ד26: "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ,
וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ
", משלי ה21: "כִּי נֹכַח
עֵינֵי ה'
דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס
".
6. בפרק יז ישנו פסוק שמסביר איך בדיוק ה' "בוחן ליבות",
משלי יז3: "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב,
וּבֹחֵן לִבּוֹת ה'
" (פירוט). ראו גם: פסוקים נוספים עם המושגים
תוכן ליבות - בוחן ליבות.
דרך היא הרגל ומנהג, או אמצעי להשגת מטרה;
ישר הוא מישורי, ללא מכשולים ועיוותים;
בעיניו
= מנקודת המבט האישית-סובייקטיבית שלו. כל איש, כשהוא בוחן את הרגליו
ומנהגיו בראיה שטחית, חושב שהם ישרים ומתאימים לרצון ה', ללא מכשולים
ועיוותים; כל אדם, כשהוא שואף להשיג מטרה מסויימת, חושב שכל האמצעים הם
ישרים וכשרים להשיג את המטרה: "קו עקום נראה ישר לעין עקומה
"
(רמ"ד ואלי).
תוכן הוא שוקל ומודד בדקדקנות; לב הוא מקום המחשבות, המסמל גם את אופיו של האדם; ה' הוא תוכן ליבות - הוא אינו מסתפק בראיה שטחית, אלא שוקל ומודד את מחשבותיו ואופיו של האדם; ולכן גם האדם, הרוצה לעבוד את ה' באמת, צריך לבחון לעומק את מחשבותיו ואת תכונות האופי שלו בכל פעם מחדש, כדי לוודא שהן באמת ישרות ואין בהן מכשולים ועיוותים.
הפסוק הבא,
משלי כא3: "עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לה' מִזָּבַח
", מדגים את הרעיון המובא בפסוק זה:
1. בראיה חיצונית ושטחית, נראה שאדם המקריב זבחים רבים לה', מכבד את ה' יותר ממי שעושה צדקה ומשפט עם בני אדם; אולם, בראיה מעמיקה יותר, מתברר שהקרבנות אינם מטרה בפני עצמם, אלא רק אמצעי שנועד להכניע את ליבו של האדם לעשות את רצון ה', ורצון ה' הוא שיעשו צדקה ומשפט, ולכן, עדיף לעסוק ברצון ה' האמיתי שהוא לעשות צדקה ומשפט, מאשר לעסוק באמצעים להגיע לרצון זה שהם הזבחים (מלבי"ם).
2. עשיית צדקה ומשפט דורשת מחשבה מקורית ובדיקה של כל מקרה לגופו, היא דורשת מהאדם להפעיל את הלב והמחשבות; לעומת זאת, הקרבת זבחים היא פעולה קבועה ושגרתית, דרך סלולה שאפשר ללכת בה גם בלי לחשוב. ה', שהוא בוחן ליבות, מעדיף פעולה שבה האדם מפעיל את ליבו, מאשר פעולה שמהווה הליכה בדרך קבועה.
פרק כא פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |