מאת: אראל
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק יא פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 |
מעשי צדקה שעושים אנשים ישרים (החיים בשלום עם הזולת) יצילו אותם ממוות; אולם הבוגדים (הפוגעים ומזיקים לזולת) יילכדו בהוות (תאוות ההרס) שלהם, והצדקה לא תציל אותם עד שיפצו את קרבנותיהם.
הצדקה תציל את הישרים מרעה; ובהות (בהשבר) שהכינו הבוגדים לזולתם, יילכדו הם בעצמם בה.
גם פסוק זה ניתן לפרש כהשלמה לפסוק 4 האומר "צדקה תציל ממוות
".
יושר עניינו מישוריות ללא מכשולים:
1. יושר בין אדם למקום, כמו שמות טו26: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ,
וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה
": "לא יאמר האדם: אהיה פרוץ בכל מיני עבירות ואעשה צדקה והיא תצילני מן העונשים... כי הצדקה אינה מצלת כי אם אל הישרים.
אבל הבוגדים... כשתבוא עליהם צרה נלכדים ברשתה... והצדקה שעשו לא תועיל
אליהם... מאחר שעשו אותה לתכלית זה ממש לילך אחרי שרירות ליבם הרע
" (רמ"ד ואלי).
2. יושר בין אדם לחברו - התנהגות בדרכי-שלום, כמו מלאכי ב6: "בְּשָׁלוֹם
וּבְמִישׁוֹר
הָלַךְ אִתִּי
": מי שעושה צדקה בשלום ובמישור, בלי לפגוע בזולת, הצדקה תציל אותו; אולם הבוגדים, הפוגעים ומזיקים לזולת ואז עושים צדקה - הצדקה לא תעזור להם כל עוד לא פיצו את האנשים שפגעו בהם.
הוות היא תאוות הרס; ראו משלי י3.
פרק יא פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |