תפקידו העיקרי של השלטון - לדאוג שלציבור יהיה אוכל

בר = תבואה למאכל;    יקבוהו = יקללו אותו;    משביר = מנהל מערכת של מכירת מזון (בראשית מב6);   לאום = עם, ציבור. המילה לאום מוכיח שהפסוק כולו מדבר על איש-ציבור, מנהיג. אפשר לפרשו במשמעות גשמית או רוחנית:

1. גשמית: יש החושבים, שתפקידו העיקרי של המנהיג הוא להוביל את המדינה למימוש אידיאולוגיה רוחנית מסויימת. הפסוק שלנו מזכיר שיש תפקיד בסיסי יותר - לדאוג שלציבור יהיה אוכל. מנהיג שמעשיו גורמים לעוני ומחסור במזון "יזכה" לקללת הציבור, ולא משנה עד כמה נעלה היא האידיאולוגיה שלו, כי הדבר הראשון שלפיו הציבור שופט את המנהיג הוא יוקר המחיה.

וברכה לראש משביר = רק מנהיג הדואג לכך שיהיה אוכל למכירה, יזכה לברכת הציבור; מנהיג כזה יוכל בסופו של דבר גם לחנך לערכים רוחניים נעלים יותר, ככתוב בפסוק הקודם, משלי יא25: "וּמַרְוֶה - גַּם הוּא יוֹרֶא" (פירוט).

2. רוחנית: יש החושבים, שאם יגנו על דברי תורתם בזכויות-יוצרים יוכלו להרוויח עליהם כסף (ראו: זכויות יוצרים על דברי תורה?!). אולם לפי המדרש על פסוקנו, מי שנמנע מללמד אנשים תורה יזכה לקללה, ורק מי שמאפשר לכולם ללמוד בלי הגבלה יזכה לברכה:

"כל מי שהוא מונע ללמוד תורה בעולם הזה, עתידין מלאכי השרת לעתיד לבוא לנקוב אותו ככברה. עולא אמר: אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו, שנאמר מונע בר יקבוהו לאום  - אין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב יב): "נשקו בר פן יאנף", ואין יקוב אלא קללה, שנאמר (ויקרא כד יא): "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל", ואין לאום אלא עוברין, שנאמר (בראשית כה כג): "ולאום מלאום יאמץ".

וברכה לראש משביר - אמר רבי תנחומא: אם מלמד אדם תורה בעולם הזה, לעתיד לבוא עתידה להיות עטרה על ראשו, הה"ד (משלי ד ט): "עטרת תפארת תמגנך", ועוד: וברכה לראש משביר" (מדרש משלי (בובר), ודומה לכך פירשו רש"י, מצודות והגאון מווילנה).