עוכר ביתו ינחל רוח, ועבד אויל לחכם לב

עוכר ביתו ינחל רוח

הפסוק מדגיש, שהבית והמשפחה הם הנכס העיקרי שלנו בחיים, ואם נזניח אותם נישאר בלי כלום.    ניתן לפרש את הפסוק לפי שתי המשמעויות של המילה בית = משל למשפחה או משל לרכוש:

1. בית = משפחה; מי שמקלקל את בני משפחתו בכך שאינו דואג לפרנסתם או לחינוכם, או מעכיר את היחסים במשפחתו, לא יצליח גם בחייו האישיים, ויהיה עבד לאחרים (הגר"א); לא תהיה לו המשכיות, כל רכושו ונחלתו יעברו מן העולם כמו רוח, כי ילדיו יישארו אוילים ויהיו עבדים לאחרים (רבי יונה גירונדי).

2. בית = רכוש; מי שאינו מנהל בצורה חכמה את כלכלת משק הבית שלו, נכנס לחובות ובסופו של דבר נשאר חסר-כל, עם אויר ביד; המנהל את רכושו בשטחיות יהיה עבד לאדם המנהל את רכושו בתבונה (מלבי"ם).

ועבד אויל לחכם לב

אויל = שטחי; והכוונה לאותו אדם שנזכר במחצית הראשונה של הפסוק או לילדיו;   חכם לב = הלומד ומפנים.    הצלע השניה של הפסוק מתארת תוצאה טבעית של הצלע הראשונה: העוכר את ביתו בניהול שטחי ורשלני  יהיה עבד לחכם.

אולם ייתכן שיש בה גם רמז לתיקון - אותו אויל, שעכר את ביתו ואיבד את כל רכושו, צריך להיות עבד בביתו של חכם לב, כדי שילמד ממנו איך לנהל בית בחכמה; אחרי שישתחרר, יוכל לבנות את ביתו מחדש. וזה "רומז אל דרך ההנהגה העליונה, שמוסרין עבד אויל לחכם לב, כדי שיתעסק לתקנו על-ידי חכמתו. כמו שהיה עוג לאברהם, גיחזי לאלישע, וס"מ אל המשיח, בסוד עני ורוכב על חמור" (רמ"ד ואלי).

ארגונים כמו "פעמונים" ו"מקימי", שמטרתם לעזור לאנשים שנקלעו לחובות לשקם את עצמם, פועלים בצורה דומה: בשלב ראשון, הם מחייבים את הפונים אליהם להיות מעין "עבדים" שלהם, למנות אותם למורשי-חתימה בחשבון הבנק, ולא להוציא שקל בלי רשותם, עד שהם לומדים להתנהל נכון.

מהי הרוח?

1. רוח = הבל וריק, אויר בלי תוכן (רוב המפרשים), כלומר האויל יישאר בלי כלום.

2. רוח = האויר הפתוח, כמו בירמיהו יד6: "וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב", כלומר האויל יאבד את ביתו ויצטרך לגור בשדה (ע"פ רמ"ד ואלי).

3. רוח = כעס (מצודות), כלומר האויל יחיה כל ימיו בכעס ועצבים על שאיבד את רכושו.

מה זה עוכר?

עוכר = מקלקל ומשחית;   עוכר ביתו ינחל רוח - שני פירושים:

1. "מי שעוכר ומקלקל את ביתו - ינחל רק רוח" (רוב המפרשים);

2. "מי שינחל רוח - עוכר את ביתו": "אדם עצל, שינחל רוח תמיד ואינו יגע בתורה ולא במלאכה, סוף עוכר את בני ביתו, שאין להם מה לאכול" (רש"י): מי שמתעסק בהבלים, ב"עסקי אויר", משחית את רכושו ואת משפחתו.