טוב רש הולך בתומו, מעיקש דרכיים והוא עשיר

1. נוח הלך בתומו, בראשית ו9: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"; בניגוד לאנשי דורו שהלכו בדרכי חמס.

גם אברהם הלך בתומו, בראשית יז1: "וַיֵּרָא ה' אֵל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֶל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (פירוט).

מכאן, שהביטוי הולך בתומו מדבר גם על התנהגות ישרה ומתוקנת של האדם בחברה (כמו אצל נח), וגם על התנהגות המתאימה ושלמה עם רצון ה' (כמו אצל אברהם).

"כל מי שהולך בתומו בעולם הזה לפני בוראו, עתיד להינצל מדינה של גיהנם לעתיד לבוא. שכן מצינו בנוח, שהלך בתומו ונקרא צדיק...  וכן מצינו באברהם, שהלך בתום ונקרא תם... וזכה לקנות שמיים וארץ, שנאמר (בראשית יד יט): "ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ": שמים - שזכו בניו לנחול את התורה שניתנה מן השמיים, וארץ - שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ. וכל כך למה? בשביל תמימות שהיתה בו" (מדרש משלי על משלי יט1).

לפי זה, רש הולך בתומו הוא אדם עני שהקשר שלו עם ה' תמים ושלם, הוא דבק בה' בכל מצב ואינו פוגם בקשר שלו עם ה' על-מנת להתעשר.    אדם כזה, בסופו של דבר, יזכה שיהיה לו טוב יותר מאדם ההולך בדרך עיקשת (עקומה) כדי לזכות בעושר.

2. יעקב אבינו, בראשית כה27: "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (פירוט), הלך בתומו אל לבן בן-דודו. לבן היה עיקש דרכיים, בראשית לא7: "וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים", החליף את המשכורת מדרך אחת לדרך אחרת.    אולם סופו של יעקב היה טוב יותר משל לבן, "כי העשיר לבסוף, ולבן העני" (רמ"ד ואלי פירוש אחרון).

"ומה שאירע לאבות - סימן לבנים, כי הוא יותר טוב לישראל העניים בזמן הגלות, שהולכים בתומם ובוטחים על השגחתו ית', מן הגויים העשירים שמרבים את הונם בגזל ועושק רש" (רמ"ד ואלי, שם).

3. שאול המלך הבטיח, שמי שיכה את גוליית הפלשתי יהיה עשיר ואף יזכה להתחתן עם בת המלך, שמואל א יז25: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ, יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֵת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ, וְאֶת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל".   דוד הכה את גוליית, אולם הוא לא מיהר לתבוע את הפרס. כשאנשי שאול ניסו לשכנע אותו שיתחתן עם בת המלך, הוא ענה להם בתמימות שהוא לא ראוי לכך, שמואל א יח23: "הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ?! וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה!".   בסופו של דבר, התמים הזה זכה גם בבת-המלך וגם בעושר.

את המסר הזה סיכם שלמה בפסוקנו: טוב יותר להיות רש הולך בתומו, נוהג בתום-לב ואינו מנסה לקחת לעצמו מעבר למגיע לו, מלהיות עיקש דרכיים המנסה בכל מחיר להיות עשיר.

4. ורש"י הוסיף, שהכוונה "אף עני שבתורה", כלומר, גם בלימוד, עדיף להיות רש ועני בידיעות אבל תמים ושלם במידות, מאשר להיות עיקש במידות ועשיר בידיעות.

"טוב רש הולך בתומו, שפיו וליבו שוים, ונושא ונותן באמונה, אף על פי שהוא רש, כי בשכר זאת סופו להעשיר.

ורז"ל רימזו לכך כשאמרו: כל המקיים את התורה מעוני - סופו לקיימה מעושר (רבי יונתן, משנה אבות ד ט), כי לא הייתה כוונתם לעניין הלימוד בלבד, אלא אפילו לעניין המעשה, שהוא מקיים את התורה שאמרה: לא תונו איש את עמיתו, משאו ומתנו בתמימות בלי ערמה ומרמה, והוא יותר טוב ודאי מן הרמאי העשיר, שמבטל את התורה מעושר, וסופו לבטלה מעוני, כי יוכרח לילך בדרך רמאות מפני דוחקו. ואין כסילות גדול מזה, שעוזב אורחות יושר ללכת בדרכי חושך הגורמית את רעתו" (רמ"ד ואלי על משלי יט1, פירוש אחרון).

להשוואה עם הפסוק המקביל, משלי יט1: "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל", ראו שם.

עוד על השפעת העושר והעוני על האישיות, ראו חסרונות העושר.

תגובה (רמי ניר, 31.08.2007):    גם יש עשיר מתרושש, וגם "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב" (משלי יג' 7).      על-כן, "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם-יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם? וְאִם-יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (קהלת ד' 12-9)