למואל מלך משא

רוב חכמי ישראל פירשו את הפרק על שלמה מלך ישראל, בכמה דרכים:

1. למואל הוא כינוי לשלמה: "הנה קרא שלמה עצמו למואל מלך, כדרך אמרו בתורה "והוא כהן לאל עליון", ר"ל, שהוא היה לאל מלך, כי ה' משחו" (רלב"ג, וכן מצודות, הגאון מווילנה, רמ"ד ואלי). "למואל - המלה מורכבת משנים: לְמוֹ אֵל, ר"ל: אֶל ה', כמו "וידמו למוֹ עצתי"."

2. המילה למואל מתארת את הדברים שאמר שלמה המלך "למו הקב"ה, כלומר, בשביל שהעוה כנגד הקב"ה... דברים לשמו של הקב"ה, שאמר המלך" (רש"י). למואל הוא מלך שהתרחק מהאל, ועל כך באה התוכחה בפרק זה.

משא הוא נאום רציני ו'כבד', דברי תוכחה;   אמו היא בת-שבע (אמו הישירה) או רות (אמו-זקנתו).   שלמה כיבד את אמו מאד ואף הציב לה כיסא ליד כיסא המלכות שלו, מלכים א ב19: "וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ, וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ".

הפרק מתחיל בנאום של אם המלך, המזהירה את בנה מפני נשים, משלי לא3: "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ" (פירוט). נאום זה עשוי להתאים לשתי תקופות במלכות שלמה:

1. תחילת ימי שלמה - אירוע המתואר בקצרה במלכים א פרק ג, ובהרחבה במדרש: "באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש, נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש... באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב"ה להחריבה... כיצד עשתה בת פרעה? כמין פרוכת שטחה לו למעלה ממטתו, וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד - היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר רבי לוי: באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות... והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה"ד משא אשר יסרתו אמו" (רבי ישמעאל, מדרש משלי (בובר) לא א, וכן רש"י ומצודות);

2. סוף ימי שלמה, להזהירו מפני הפיתוי העיקרי שהכשיל אותו, מלכים א יא4: "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים".

פירוט נוסף על התוכחה של אם שלמה נמצא במדרש תנחומא שמות ובבלי סנהדרין ע:.

3. אולם, יש שפירשו שהפרק מתייחס לאדם בשם למואל, שהיה מלך של השבט הערבי משא (דעת מקרא); ראו "הקבלות".