לא לאכול לחם עצלות

צופיה

מדוע נאמר צוֹפִיָּה ולא צוֹפָה?

1. בעברית (כמו גם בערבית) ישנם שורשים שהאות השלישית בהם היא י נחה, הנראית לפעמים כמו ה (הבלשנים קוראים להם "נחי ל"ה/ל"י"). כך למשל, בגוף שלישי אומרים בכה ובגוף ראשון אומרים בכיתי. כך גם אצלנו, בגוף שלישי אומרים צפה ובגוף ראשון אומרים צפיתי - האות השלישית היא ה או י. לכן הצורה צופיה היא תקנית, כמו גם באיכה א16: "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה" (במקום בּוֹכָה).  בשני המקרים, האות י מאריכה את המילה ונותנת לה גוון פיוטי.

2. מעבר לכך, הצורה צופיה רומזת, על דרך הניגוד, למילה אחרת בספר משלי הנטויה בצורה דומה - הומיה.   מילה זו נאמרה פעמיים על האישה הזרה: במשלי ז11: "הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ" (פירוט),  ובמשלי ט13: "אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה, פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה... מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (פירוט).     הפסוק בפרק ז מנוגד אל: "צופיה הליכות ביתה", והפסוק בפרק ט מנוגד אל: "ולחם עצלות לא תאכל".

3. יש שפירשו, שהמילה צופיה רומזת למילה היוונית סופיה (sophia), שעניינה חכמה. לפי זה, הצורה הייחודית רומזת לכך שאשת-החיל בפרקנו היא משל לחכמה (אלכסנדר רופא). אמנם, פירוש זה נראה קלוש, שכן אין בפרק כל רמז אחר למילה יוונית.