שקר החן והבל היופי?!

איך מסתדר הפסוק שלנו עם הפסוקים הרבים בתנ"ך המהללים את אמותינו (וגם חלק מאבותינו) על יופיין?

• שרה, בראשית יב11: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ 'הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ'"
• רבקה, בראשית כד16: "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד, בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ"
• רחל, בראשית כט17: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (פירוט).
• יוסף, בראשית לט6: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"
• דוד, שמואל א טז12: "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא" (פירוט)
• אביגיל, שמואל א כה3: "וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים"
• תמר בת אבשלום, שמואל ב יד27: "וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר, הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה"
• אבישג השונמית, מלכים א א3: "וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ"
• בנות איוב, איוב מב15: "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ" (פירוט)

1. ייתכן שהפסוקים אינם באים להלל ולשבח את היופי, אלא רק מציינים עובדה שיש לה חשיבות להמשך הסיפור, למשל: שרה היתה יפה ולכן אברהם חשש שהמצרים יקחו אותה; רבקה היתה יפה ולמרות זאת שמרה על צניעות; רחל היתה יפה ולכן יעקב נמשך אליה יותר מללאה; יוסף היה יפה ולכן אשת פוטיפר נטפלה אליו.   בחלק מהפסוקים, החשיבות של היופי להמשך הסיפור אינה ברורה, אך עדיין ייתכן שמדובר בעובדה נייטרלית. למשל, כמו שהפסוק מציין את העובדה שדוד היה אדמוני, וברור שזו עובדה נייטרלית שאין בה כל שבח (או גנאי) לדוד, כך מציינים גם שדוד היה יפה-עיניים.

- אולם, בשיר השירים ישנם פסוקים רבים שבהם בני הזוג מהללים זה את זו על יופיים, כגון בשיר השירים א15-16: "הִנְּךָ יָפָה רַעְיָתִי הִנְּךָ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים; הִנָּךְ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (פירוט).   גם ספר משלי מהלל את אשת הנעורים, משלי ה19: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" (פירוט).   גם הפרק שלנו עצמו מהלל את אשת החיל על בגדיה המהודרים, משלי לא22: "מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ, שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ", משלי לא25: "עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן"!

2. אפשר להשיב על-פי המידה: "שני כתובים המכחישים זה את זה - עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". הפסוק המכריע הוא משלי יא22: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר - אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (פירוט): כשהאישה סרת-טעם יופייה הוא חן והבל, אבל כשהיא בעלת טעם ויראת ה' (כמו אביגיל, שמואל א כה33: "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי"), אז גם ליופייה יש ערך, ואישה יראת ה' - היא תתהלל גם בחן וביופי שלה (חגי הופר ע"פ הגאון מווילנה).

- אולם, לפי פירוש זה עדיין לא ברור, מדוע הפסוקים מהללים בדבר שהוא שקר והבל, ומדוע אישה יראת ה' אמורה להתהלל בדבר שהוא שקר והבל? מדוע לא נאמר בשיר השירים, למשל, "הנך יראת-ה', רעייתי, הנך צדיקה! הנך ירא-ה' דודי, אף צדיק!"? מדוע השיר אשת חיל אינו מסתפק בתהילה על יראת ה', אלא מהלל את האישה גם על הדר, חן ויופי?

3. יש אומרים שהפסוק שלנו מבטא רק את דעתו של שלמה המלך בזקנתו, לאחר שהיו לו אלף נשים מכל העמים ומכל הצבעים והיופי כבר לא היה חשוב לו; אך לאדם רגיל היופי כן חשוב.

- אולם קשה לקבל דעה זו ברצינות, שהרי שלמה כתב את דבריו לכל אדם ולא רק לעצמו, והוא בוודאי ידע שלרוב האנשים יש רק אישה אחת.

4. ייתכן שהשיר "אשת חיל" הוא הספד שנאמר על האישה לאחר פטירתה. דבר זה נרמז גם בפסוקים קודמים, כמו "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", "ותשחק ליום אחרון" (ע"פ 'דעת מקרא'). לאחר המוות כמובן אין כל חשיבות ליופי החיצוני אלא רק לערכים הפנימיים.   לפי זה, הפסוק מביע רעיון דומה לזה שנזכר במקום אחר ביחס לעושר ורכוש, תהלים מט17-18: "אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ": גם ליופי, כמו לרכוש, ישנה חשיבות מסויימת כל עוד האדם חי, אולם אלו קניינים חולפים, שאינם נשארים עם האדם לאחר מותו, ולכן יש לייחס להם חשיבות פחותה מאשר לקניינים הנצחיים שהם המעשים הטובים שהאדם עושה בחייו.

5. המושגים שקר והבל הם מושגים יחסיים: החן והיופי חשובים כשלעצמם, אבל ביחס ליראת ה' הפנימית הם נחשבים שקר והבל. פירוש זה נרמז בתלמוד: "שקר החן זה יוסף, והבל היופי זה בועז, יראת ה' היא תתהלל זה פלטי בן ליש.   דבר אחר: שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי זה דורו של יהושע, יראת ה' היא תתהלל זה דורו של חזקיה.   דבר אחר: שקר החן זה דורו של משה ויהושע, והבל היופי זה דורו של חזקיה, יראת ה' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה" (תלמוד בבלי, סנהדרין כ.). חכמי התלמוד כמובן לא התכוונו לזלזל ביוסף ובועז, או בדורם של משה ויהושע; הם רק באו ללמד שהכל יחסי - מה שנחשב לדבר חשוב ועמוק בדור מסויים, יכול להיחשב שטחי וחיצוני בדור אחר. למשל, יראת ה' של יוסף, שנמנע מלשכב עם אשת אדוניו, ושל בועז, שנמנע מלשכב עם רות שבאה אליו לגורן, היא חיצונית ושטחית לעומת זו של פלטי בן ליש, שחי עם מיכל אשת דוד במשך חודשים רבים ולא נגע בה. יראת ה' של דורם של משה ויהושע וחזקיהו, שלמדו תורה מתוך עושר ורווחה, היא חיצונית ושטחית לעומת יראת ה' של דורו של רבי יהודה בר אלעאי, שלמדו תורה מתוך עוני וצרות.

6. ייתכן שהפסוק שלנו מכוון לאישה עצמה, שהרי החל מפסוק 28, הדברים הם דברי הבעל והבנים המהללים את האישה. הם אומרים לאישה שלא תתפאר ביופייה אלא רק ביראת ה' שלה, בדומה לירמיהו ט22-23: "כֹּה אָמַר ה': אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם ה'" (פירוט).   החכמה, הגבורה, העושר, החן והיופי מטעים כמו שקר וחולפים כמו הבל; רק יראת ה' היא אמיתית ונצחית.

יראת ה' פותחת את ספר משלי, משלי א7: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר" (פירוט), והיא גם מסיימת את דברי הדעת, החכמה והמוסר בספר משלי.

6. יש מפרשים, שהשקר הוא לא היופי עצמו, אלא התהילה שמהללים את האישה על יו פיה, כי היופי אינו תלוי בה, היא נולדה יפה, ולכן אין טעם לשבח אותה על כך. זאת בניגוד לאשת חיל, שמתהללת בכך שהיא יוצרת מלבושים יפים ומהודרים, שהם כן בשליטתה.   - אולם, גם בימי התנ"ך, כמו בימינו, היופי היה בשליטת האדם, לפחות באופן חלקי: אסתר ב12: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן, שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים".

היופי הוא הבל,  ונאמר במשלי יג11: "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה" (פירוט), ומכאן שמי שהולך אחרי היופי - הונו מתמעט  (ר' נחמן מברסלב).

ראו הסברים נוספים על היופי במאמרים שהתפרסמו במדור 'היפים והתנכיים' ב'כפית של נח"ת'.